שא' באיש אחד שמסחרו עם הכומרים ועיקר מחיית ביתו שנותן לעושי מלאכה לתפור מלבושים ומוכר להכומרים ויש בהם מלבושים אשר עליהם צורת ש"ו דהיינו שהוא קונה בלבוב חתיכת בגד המחזיק לערך נ' אמות וגם הצלם הנעשה מחתיכת בגד והעושי המלאכה יתפרו בגדים ולכמה בגדים יתפרו עליהם הש"ו והם מיוחדים לילך בהם לבית תפלתם ואם לא יתפור עליהם את צורת הש"ו לא יקנו ממנו כי נמצא להם לקנות אצל נכרים וגם אצל שאר היהודים ופסק לו חיותו.
תשובה. הנה מ"ש דיכול לקנות אצל יהודים אחרים זה לא יושיענו להוציאו מכלל לאו דלפ"ע כי נפלנו בספקו של המשל"מ בהל' ריבית אם גם השני שיוכל ליקח ממנו יעבור אלפ"ע אם שייך בזה לפ"ע ועכ"פ ספקו לחומרא רק מ"ש דיוכל לקנות אצל נכרים זה ודאי טוב דאין הנכרי מצווה אלפ"ע וא"כ ביכול למצוא במק"א הוי רק איסור דרבנן וכבר מבואר ברמ"א סי' קנ"א דנהגו להקל כדעה זו ועיין בש"ך בשם הד"מ וכוונתו שלא הקשה דנהי שיכול למצוא במק"א עכ"פ מדרבנן אסור ולמה כאן נהגו להקל לכך כתב כיון דהוי בזה"ז והנה לצרף הדעה דבבגדים נקרא אין מכובד זה אינו דכיון דנעשו רק לילך לבית תפלתם ודאי לכ"ע דינם כמכובדים אך יש בזה היתר כיון דאין משתחוים לש"ו זה. ומ"ש רו"מ בשם הש"ך סי' קמ"א סק"ה ז"א דהש"ך לא מיירי מזה דבש"ו הוי ב' דעות באם הדרך שאין משתחוין לו וא"כ בש"ו של הבגד ודאי אין משתחוין ונהי דהוי ב' דעות מ"מ כיון דאפשר להכומר למצוא במק"א אף להאוסרים בסי' קנ"א מ"מ הוי רק דרבנן וא"כ בזה באין משתחוין לו הוי ב' דעות בדרבנן ובודאי קיי"ל לקולא דהנה חוץ ממה שימצא הכומר ע"י חייטין יוכל לקנות בעצמו בלבוב כן לכך בודאי הוי עיקר איסור זה רק דרבנן ומותר בזה לכך מצד המכירה לכומרים לא הי' איסור אך יש איסור אחר האיך קונה הש"ו בלבוב הרי יש בזה חשש מ"ע שקונה לעצמו והיכי דהוי חשש מ"ע בשל תורה אף בח"ח אסור וזה אין לו שום היתר רק שיבקש מנכרי לקנותו והנכרי יתפרנו בבגד בזה כיון דהבגד ניכר דנעשה לכומר והרי הישראל אינו כומר וא"כ ניכר שאינו לעצמו וליכא בזה חשש מ"ע זולת זה לא מצאתי היתר: