נסתפקתי באם ע"א מעיד שדבר זה אסור וזה מעיד שמותר אם נפסלין להעיד בעדות אחת כמו אם מכחישין זא"ז בדיני ממונות שדעת הש"ך בחו"מ סי' ל"א שפסולין אם גם אם מכחישין זא"ז באיסורין הוי כן או לא. ולכאורה נ"ל להביא ראי' דפסולין מכריתות י"ב דקתני ע"א אמר אכל וע"א אמר לא אכל דמביא אשם תלוי וקשה דבכתובות כ"ב קיי"ל בע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה דתצא דתרווייהו בא"א קמסהדי והאי דאמר נתגרשה הו"ל חד וכו' וכדומה לזה בחו"מ סי' ל' באם אחד מאה ואחד מאה ואחד ש' ואחד תי"ו דמצטרפין דעכ"פ יש שנים שמעידין שאינו חייב יותר ממאה ולכך פטור וא"כ ה"נ נימא כיון שלדברי שני העדים אינו חייב הלה אשם תלוי שלדברי המעיד שאכל חייב חטאת אבל לא אשם תלוי ולדברי שלא אכל ג"כ אינו חייב א"ת וא"כ כיון שלדברי שניהם מעידין לפטור מא"ת למה יתחייב בא"ת נימא שתרווייהו מעידין שפטור מא"ת והך המעיד שחייב חטאת הו"ל חד ואין דבריו של אחד וכו' אלא ודאי שנפסלין להעיד יחד וכבר הקשה שם הר"ן בהא דאמרינן תרווייהו בא"א קמסהדי אין מצטרפין יחד הרי פסולין יחד ותי' דמיירי בקרוב לו או לה דעבידי למטעי וכו' וא"כ הכא דלא שייך טעות ודאי דהוי הכחשה ונפסלין יחד לכך א"א לצרפם לומר שלדברי שניהם פטור מא"ת מיהו לענין שיופסלו להעיד יחד אח"כ אם נתרחקו אח"כ או אם להעיד לשאר אדם אם הי' קרובים להבעלים הללו נהי שלנגד הבעלים נאמן אף קרוב וכדומה מ"מ לענין שיופסלו להעיד יחד לא נפסלו כיון דכ"א מוכחש מפסול ולא מכשר ומ"מ קתני במתניתין שפיר דע"א אומר אכל מביא א"ת דממ"נ בשני כשרים הרי נפסלו יחד ובשני פסולין לא שייך צירוף יחד לומר שהרי שניהם מעידין שאינו חייב א"ת דבאים לפוטרו מא"ת לא נחשבו ב' עדים דהרי המה פסולין וקרובים וכדומה. ועוד נראה דמאשם תלוי אין ראי' דאף אם יש ב' עדים מעידין שאינו חייב א"ת אם הוא אומר שלבו נוקפו רשאי להביא א"ת דזה עיקר תלוי בלבו של אדם אם לבו נוקפו וכמ"ש כעין זה הש"ך בסי' קכ"ז שאשם תלוי שאני שכן אם אומר לבו נוקפו מביא א"ת ולדינא נראה כמ"ש: