מה שרצה לומר בטעם מנהג העולם שאח"פ כשחוזרין וקונין החמץ עם הכלים מן הנכרי אין מטבילין והביא בשם הנו"ב והחכמת אדם דצריכין טבילה. ענין זה כבר קדמוהו בקו' הסמ"ט שכן תקנו בד"א דצריכין טבילה ומ"ש רו"מ בטעם דא"צ טבילה אין נ"ל כלל בפרט מ"ש בסוף דבריו דאם נאנס פטור הלוה לשלם חס להזכיר מלומר כן דאם הי' הנכרי פטור מלשלם אם נאנס החמץ הוי באחריות ישראל ואף דהוי כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בבית הנכרי דמותר מ"מ כיון דהמכירה הוי רק הערמה א"כ גם הקרקע שמוכר לו נמי הוי הערמה ובשלמא לענין החמץ כיון דמן התורה בביטול בעלמא סגי בזה אך זה אם אינו באחריות ישראל אבל אם הוי באחריות ישראל הוי כמקבל אחריות על חמץ של נכרי בבית ישראל דעובר בב"י ואחה"פ אסור בהנאה אם נשאר ביד ישראל לכ"ע וכן מ"ש דהחמץ הוי משכון ביד ישראל ח"ו לומר כן דא"כ נהי דלא קנה משכון עכ"פ הוי באחריותו כדין משכון ואם יאבד יהי' פטור מלשלם וח"ו לומר כן גם מה שתלה הדבר בדין משכנתא כזביני זה אינו דאף אם משכנתא כזביני היינו רק אם הוא ביד המלוה אבל אם הוא ביד הלוה ודאי אינו כזביני וע"כ לא מבעיא הש"ס אם משכנתא כזביני רק אם הוא ביד המלוה אבל אם נשאר ביד הלוה ודאי אינו כזביני למלוה ובפרט אף אם בעלמא משכנתא כזביני היינו אם המלוה ניחא לי' להיות כזביני אבל בחמץ אדרבא הרי הוא מוכרו כדי להוציאו ומבטלו ואיך נאמר דהוי כזביני וחוזר וקונה אותו לכך ודאי לא ניחא לי' להיות כזביני ולזה אין טעמו נכון והטעם שלי כתבתי בתשובה (טוטו"ד מהד"ג ח"ב סי' כ"ב) כיון דהמכירה הוי הערמה רק בחמץ גופו מהני הערמה ממ"נ מדאורייתא בביטול סגי ומדרבנן מהני הערמה אבל בכלים דאינו מבטלן א"כ לא הוי מכירה כיון דהוי דרך הערמה ואזלינן בתר דאורייתא וי"ל עוד דלכך אף מדרבנן לא בעי טבילה והוא משום הכירא כעין שאחז"ל בפ"ק דשבת בי"ח דבר דעשו הכירא בכמה דברים דלא לשרוף עליו תרומה וקדשים כן ה"נ עשו הכירא שלא יטבלו כדי להכיר דהוי המכירה רק ערמה ויעשו גם הביטול ולולי היכר זה אולי יטעו דהוי מכירה גמורה ויסמכו על זה לבד ולא יבואו לבטל לכך עשו הכירא ואין טובלין הכלים כנ"ל טעם המנהג: