שא' היות כי שלחו ממקומות הרחוקים אויפטראג לסוחר אחד שיקנה שומן חזיר בגינו והסוחר נפשו בשאלתו אם יש איזה היתר לקנות השומן ע"י א"י. הנה לפענ"ד זה איסור גמור דענין סחורה אינו כשאר לאוין שבתורה התלוין אקרקפתא דגברא שאדם לא יעשה כן אבל ע"י נכרי אין איסור בדבר אבל איסור סחורה הוי כאן איסור הנאה ובודאי באיסור הנאה אין חילוק בין אם נהנה בעצמו או ע"י נכרי והכל אסור כן ה"נ בזה רק דבזה חלקה התורה וגלתה דהדברים מותרים בהנאה אך היינו אם נזדמנה לו אבל לעשות ממנו סחורה נשארו באיסוריהן דכתיב והי' בהווייתן יהא עיין בפ"ב דפסחים בסוגיא דחזקי' ור"א (וביאור הדבר דהש"ס כ"ג פריך והרי שרצים וכו' ומשני ש"ה דכתיב לכם שלכם יהא ופריך א"ה אפי' לכתחלה נמי וכו' ומשני דכתיב יהי' בהווייתן יהא וא"כ משמע דהש"ס רוצה לומר דלגמרי יהי' אסור בהנאה מדכתיב לא יאכל רק דמשני דכתיב לכם ופריך א"ה לכתחלה ומשני דכתיב יהי' וא"כ משמע דלענין לכתחלה נשאר כדס"ד מעיקרא דאסורין בהנאה וא"כ משמע דמה דאסורין לסחור בהם היינו מכח איסור הנאה וכיון דהוי מכח אה"נ אין לחלק בין ע"י עצמו או ע"י נכרי) לכך איסור סחורה הוי כעין איסור הנאה שלא יהנה מזה דרך מו"מ לכן אין חילוק בין ע"י נכרי או לא וראי' לזה ממ"ש התוס' בסוכה ל"ט ד"ה וליתיב לי' וכו' ולא משכחת לה שיהי' כולן שוין לענין סחורה אלא כה"ג דבהדיא כתיב או מכור לנכרי עיי"ש ומה ראי' דלמא מיירי או מכור לנכרי ע"י שליחות לנכרי (דהרי התוס' לא הביאו ראי' מקרא לאיסור סחורה רק להיתר דהיכא דנזדמנו לו מותר דבהדיא כתיב או מכור לנכרי ולא משכחת לה איסור סחורה רק כה"ג ומנ"ל כן דלמא אדרבא בנזדמנו לו אסור לעשות בו סחורה ומ"ש או מכור לנכרי היינו ע"י נכרי ומנ"ל דאיסור סחורה בכולהו היינו אם קונה ומוכר ובע"כ מוכח דאין חילוק וכו') וכן מן הש"ס דשם דקאמר לא רצה ליתן לו במתנה מבליע לו דמי אתרוג בלולב וכו' ולמה לא קאמר דיתן לו ע"י נכרי או קטן וכדומה ובע"כ דזה אינו ענין לשליחות כלל רק כל דהוי עבורו נחשב סחורה וסמך לזה מה דאמרינן בעלמא זוזי דאנשי אינהו עבדי לי' סרסרותא כן ה"נ כיון דהוי ע"י מעותיו נחשב לו סחורה ואסור כן דעתי נוטה. שנית להנ"ל. מ"ש דא"כ יהי' אסור גם להיות סרסור או שאר הנאה. זה לק"מ כיון דכתיב לכם להיתר הנאה ויהי' לאיסור הנאה א"כ מסרה התורה הדבר לחכמים לעשות כפי מה שיראו בעיניהם והם אמרו והם אמרו דאינו אסור בזה רק דרך סחורה ומו"מ אבל מ"מ איסור סחורה ומו"מ הוי מטעם הנאה דכדרך זה אסור בהנאה שלא ירויח בהם דרך מו"מ ובפרט דכיון דכתיב לכם א"כ בנזדמנו מותרין לו אם יאסרו שאר הנאות יהי' כחוכא ואטלולא דמאן מפיס אם הוי נזדמנו או לא ונתת דבריך לשיעורין אבל אם אסרו רק לסחורה יש לדבר שינוי והיכר דלדרך מו"מ אסור ונזדמנו מותר ודרך סרסרות בלא"ה לק"מ דזה הוי הנאה דמעלמא ולא מגופן ולשון יהי' בהווייתן אינו משמע רק לאסור הנאה דמגופן ולא הנאה דעלמא שנותן לו המוכר שכר על שהמציא לו קונה וכדומה והוי הנאה מן המוכר ולוקח שעשה להם טובה ולא הנאה דמגוף האיסור הנאה אך הנאת הריוח הוי הנאה דמגופן זה אסור מכח יהי' ושאר הנאה אף דהוי מגופן זה א"א לאסור כיון דבנזדמנו מותר א"כ מאן מפיס אבל דרך מו"מ וסחורה הוי ההפרש ידוע וניכר ולעולם הוי מטעם הנאה [ובזה י"ל מה שהקשיתי בחידושי לב"ק ו' במה דפריך שם השתא מי אית לי' למזיק כמה נבלות יהיב לי' דאמר מר ישיב לרבות אפי' סובין והקשיתי להסוברים דאיסור מו"מ דנבלות הוי ד"ת א"כ מהו פריך הרי י"ל דנבלות גרוע ומה דומיא הוי בזה לסובין. ונראה די"ל דדבר זה אם הוי איסור סחורה ד"ת או דרבנן תליא בפלוגתא דחזקי' ור"א דלר"א כיון דלא יאכל משמע איסור הנאה א"כ נהי דאפקי' רחמנא ממשמעותי' וכתבה לכם מ"מ לענין איסור לכתחלה הוי מה"ת מלשון יהי' והוי דרשא גמורה אבל לחזקי' דס"ל דכ"מ שנאמר לא יאכל הוי רק איסור אכילה וכו' לדידי' י"ל דהוי רק אסמכתא ומן התורה מותר לעשות בו סחורה ולכך התם בב"ק י"ל דפריך לחזקי' ולדידי' שפיר הוי איסור סחורה בדברים האסורים רק דרבנן איך יפרש הוא הך ברייתא אבל לדידן דקיי"ל כר"א כמ"ש הרמב"ם בהל' מ"א י"ל שפיר דהוי מה"ת ויש כמה דברים לומר עפ"ז.] ומ"ש לתמוה על קו' הש"ס בסוכה אבאר כוונתי דודאי שם הוי האיסור מצד המוכר לא מצד הלוקח אך כוונתי כיון דעיקר האיסור שם הוי רק מכח לפני עור והרי קיי"ל אלפני דלפני לא חיישינן עיין אהע"ז סי' ה' וא"כ קשה יקנה ממנו ע"י עכו"ם וכיון דאין שליחות לעכו"ם א"כ הוי רק לפני דלפני ואף לפני דלפני אין כאן כיון דאין שליחות לעכו"ם א"כ לא עביד הוא כלום ובע"כ מוכח דכל דרך סחורה וזוזי דאינשי עבדין לי' סרסרותא לא שייך בזה לומר אין שליחות לעכו"ם והמקח הוי לבעל המעות וכאלו הוא בעצמו הקונה והמוכר וכעין דס"ל לכמה בנתן לשליח מעות לקנות והטעה את חברו בחשבון דיש ס"ל דהכל לבעל המעות דהשליח עשה הטעות מ"מ העיקר בתר המעות אזלינן והוי הכל כמעכשיו כן ה"נ בזה כיון דבמעותיו הוא קונה לא שייך בזה לומר אין שליחות לעכו"ם והוי רק חד לפני והה"נ באיסור סחורה וזה ראי' נכונה. וכל הראיות הוא רק לרווחא דמלתא ולפי האמת הדבר ברור דכה"ג לא שייך לומר א"ש לעכו"ם דהתורה עיקר כוונתה שלכתחלה לא ירויח בדברים האסורים מה לי אם נעשה על ידו או ע"י אחר סוף סוף מרויח לכתחלה באיסורין ואין היתר רק מכח ההיתר שכתבתי בשומן חזיר מכבר וזה רק בחלב חזיר מקרביים ולא בשומן הנעשה מן הבשר ומטעם שכתבתי שם. שוב ראיתי בחת"ס מחמיר נמי להיות קונה לנכרי דברים אסורים וגם ע"י נכרי אוסר שם.
והנה מה שתמה על ראייתי מן התוס' סוכה הנה הראי' שלי ברורה דהרי התוס' לא הביאו ראי' מקרא לאיסור סחורה רק להיתר דהיכא דנזדמנו לו מותר דבהדיא כתיב או מכור לנכרי ולא משכחת לה איסור סחורה רק כה"ג ומנ"ל כן דלמא אדרבא בנזדמנו לו אסור לעשות בו סחורה ומ"ש או מכור לנכרי היינו ע"י נכרי ומנ"ל דאיסור סחורה בכולהו היינו אם קונה ומוכר בע"כ מוכח דאין חילוק בזה בין ע"י נכרי או לא. ומ"ש וז"ל מה שרצה הד"ג לומר דהוי כמו אה"נ הנה קשה לומר וכי אסור לישראל להנות ממנו הנאה של כלום גם וכי אסור לו להיות סרסור בזה ואין לי שום משמעות מהש"ס ותוס' לאיסור בזה. הנה אבאר לו דהרי הש"ס בפ"ב דפסחים פריך והרי שרצים ומשני ש"ה דכתיב לכם משלכם יהא ופריך א"ה אפי' לכתחלה נמי ומשני דכתיב יהי' וא"כ משמע דלענין לכתחלה נשאר כדס"ד מעיקרא דאסורין בהנאה וא"כ משמע דמה דאסורין להסתחר בהם היינו מכח איסור הנאה וכיון דהוי מכח אה"נ אין לחלק בין ע"י עצמו או ע"י נכרי. שלישית להנ"ל. הנה מ"ש רו"מ דאני מודה לו במקצת היכי שהנכרי הקדים לו המעות שמותר ז"א כי זה הוי דוקא אם הנכרי הקונה יודע לשם מי קונה אז שייך לומר דקונה אותו עבור בעל המעות אבל אם אינו יודע א"כ סובר דהישראל נותן לו המעות וקונה אותו עבור הישראל אין היתר רק שיודיעוהו שהוי עבור הנכרי ושהמעות שלו אז מודה אני לו בזה שמותר. ומה שהקשה עלי מדברי המ"ב בהל' פסח סי' ת"נ שאין לקנות חמץ לנכרי דאין שליחות לנכרי וכו' ומוכח דלא אמרינן זוזי דאינשי אינון עבדין לי' סרסרותא זה לק"מ דזה דומה למ"ש הש"ך בחו"מ סי' רצ"ב גבי אשלד"ע דהיינו דוקא לחייב המשלח לא לפטור המשלח א"כ מוכח דאף שלד"ע היינו רק שיהי' נחשב גם השליח בע"ד אבל נגד המשלח נחשב שליח ג"כ כן ה"נ בזה ודאי בעלמא אין שליחות לנכרי כלל אפי' נגד המשלח אבל היכא דהוי קני' במעות כיון דבעלמא קיי"ל הכל לבעל המעות ולכך בזה נחשב השליח כבע"ד ונחשב ג"כ כשליח נגד המשלח ובתרווייהו אזלינן לחומרא וז"ב והבן כי קצרתי ושוב ראיתי בשו"ת חת"ס מחמיר נמי להיות קונה לנכרי דברים אסורין עיי"ש וגם ע"י נכרי אוסר שם: