במ"ש בסי' קט"ו סע"ב בהג"ה ואם ראה עשיית הגבינה ולא ראה החליבה וכו' מאחר שעשה ממנו גבינות וכו' הנה מלשון הרב רמ"א משמע שאף שאין ידיעה שבשעת החליבה הי' דעתו לעשות ממנו גבינות ולא שמעו ממנו כלל רק כיון שבסוף חזינן שעושה ממנו גבינות אמרינן כיון שעתה עושה מסתמא גם מעיקרא דעתו לכך הי' אך הש"ך כתב בפשיטות שלא מהני רק אם הי' ידוע בשעת החליבה שדעתו לעשות ממנו גבינות עיי"ש ולפענ"ד לשון הרמ"א לא משמע כן והדין עמו שהרי מצינו פלוגתא בזה בב"ב ובחולין דרשב"ג ס"ל בכל דבר אמרינן הוכיח סופו ע"ת כגון במזכה ע"י אחר או גבי חישב לע"ז במס' חולין ונהי שרבנן פליגי וס"ל דלא אמרינן הוכיח סע"ת מ"מ אנן קיי"ל בסי' ד' דהוי זבחי מתים א"כ נראה דהיינו דוקא היכא שמתחלה הי' בחזקת היתר בודאי או בחזקת המקבל דמסתמא ניחא במתנה דזכות הוא לו כל שלא שמענו שמוחה אח"כ ומכ"ש במחשבת ע"ז שאין לחשוש מתחלה שהתכוין לע"ז כל שלא שמענו ממנו לכך אף אם אח"כ שמענו ממנו ס"ל לרבנן דלא אמרינן הסע"ת אבל הכא אף קודם שראינו שעשה גבינות ג"כ י"ל שדעתו לעשות גבינות גם אף אם אין דעתו לגבינות ג"כ הוי רק ספק איסור ויכול להיות שבלא"ה לא עירב בי' דבר טמא לכך בכה"ג לכ"ע אמרינן הסע"ת ואם אח"כ חזינן שעושה גבינות אמרינן שבודאי מתחלה התכוין ג"כ לכך ומותרין. ועוד נראה להמתיק הדבר יותר דהרי אזלינן בכמה דוכתא בתר השתא כדקיי"ל בכמה דוכתא דכל הטומאות כשעת מציאותן וכן אף בממון יש פוסקים דהלכה כר' נתן דאזלינן בתר השתא ועיין בטו"ז סי' א' ובחו"מ רנ"א ואף החולקים ופוסקים כרבנן דלא אזלינן בתר השתא היינו מכח חזקת ממון וחזקה דמעיקרא אבל בלא"ה מודים דאזלינן בתר השתא ולפ"ז הא דס"ל לרבנן במזכה ע"י אחר דלא אמרינן הסע"ת והרי התם חזקת ממון דמרא קמא מסייע לחזקה דהשתא וא"כ נלך בתר השתא כיון דהשתא לא נתרצה ה"ה מעיקרא אך נראה דחזקה דהשתא לא הוי רק אם יש כאן לפנינו מעשה ממש אז כיון דמעשה אלים בכל דוכתא לכך אמרינן מדהשתא כן הוי מעיקרא ג"כ כן אבל ע"י מחשבה ודיבור בעלמא לא אלים דיבור ומחשבה לילך בתר השתא לומר מדעתה הוי כן מעיקרא הוי ג"כ כן והטעם דדיבורא בעלמא מקרי ואמר היום כך ומחר כך ודומה לחזקה העשוי' להשתנות דלא מהני אבל מעשה מסתמא כמו שהוא עכשיו כן הוא מעיקרא ואף אם עושה המעשה ברצונו ג"כ אמרינן כן דמעשה לא עביד לעשות רק אם הי' דעתו מתחלה לכך ולכך אם יש כאן מעשה ממש ודאי אזלינן בתר השתא וע"י מעשה מודים רבנן דאמרי' הוכיח סע"ת ולכך הכא אם חזינן שהנכרי כעת עושה גבינות אמרינן הסע"ת ומעיקרא לכך התכוין סתמא ובפרט כיון דבלא"ה הוי רק ספק אם עירב חלב טמא אף אם לא התכוין לגבינות לכך כל כה"ג בודאי אזלינן בתר השתא ומותר כנלפענ"ד דלא כהש"ך: