אשר שאל למה העולם נהגו היתר בזאפרין מה שקצת הראשונים מחמירין הנה מה זו שאלה למה לא נראה לו דברי הש"ך בסי' קי"ד מ"ש ע"ז היתר וכדאי הש"ך לסמוך עליו ואני מוסיף ע"ד הש"ך כיהודה ועוד לקרא דאף דאין בזאפרין גופו ס' או רוב מ"מ כיון דזאפרין אינו נאכל בעינא רק בתוך מאכל ומעט ממנו נותנין למאכל א"כ בהמאכל ודאי הוי ס' הן נגד הבשר יבש הן נגד היין שמזלפין עליו ואף אם הוי בו ס' רק נגד אחד הרי קיי"ל איסורין מבטלין זא"ז ואין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה כי אין כוונתו לבטל האיסור רק על הזאפרין והם עצמן היתר ואף דדעת הטו"ז דגם באין דעתו לבטל האיסור נמי אינו מותר רק בא"א בע"א וכאן הוי כא"א בע"א כיון דא"א להשתמש בזאפרין רק ליתנו למאכל וגם הטו"ז מיירי ביש בו ודאי איסור ובזאפרין הוי רק ספק וכמ"ש הש"ך ודאי מותר באין כוונתו לבטל לכך נראה דמותר לאכול ממנו בלי חשש ופקפוק והנח לישראל אם אינן נביאים הם בני נביאים ומה גם דהחשש בשר יבש אם יכירנו ודאי יסירנו ואם הוא באופן דהוי דק כל כך דאינו ניכר בינו לבין חוטי זאפרין אז כיון דהוי יבש ודק כ"כ אין בו עוד טעם כלל והוא כעפרא דעלמא וחשש יין הנה אם הי' מזלפין עליו יין הי' בו ריח יין וכיון דאין בו ריח כלל מוכח דלא זלפו עליו יין ולכך אין בו חשש כלל: