מה שהעיר על הר"ן שכתב דבאינו מכוין לבטל לא שייך דאין מבטלין איסור לכתחלה ועז"ה ממ"ש בפ' שלוח הקן דלא אמרה תורה שלח לתקלה והמשל"מ פ"ז ממעילה פי' הכונה מכח אין מבטלין איסור לכתחלה והרי כאן אינו מכוין לבטל רק לקיים מצות שלוח. הנה לא ידעתי למה הרכיב הדעות יחד הר"ן לא כתב זה רק לדידן דקיי"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי רק דרבנן לכך בדרבנן יש לחלק בין מכוין לבטל או לא אבל להמל"מ דמפרש כונת הש"ס דלא אמרה תורה שלח לתקלה מכח אין מבטלין איסור לכתחלה הוא אזיל ודאי להסוברים דאין מבטלין איסור הוי מה"ת להך שיטה ודאי אין חילוק בין נתכוין לבטל או לא. ואם באנו לקיים פי' המל"מ בש"ס ולקיים דעת דס"ל דאין מבטלין איסור הוי רק דרבנן הי' נ"ל סברא אחת לומר דהנה יש לנו ב' עניני רוב אחד אם נתערב איסור והיתר יחד והרוב היתר דהאיסור בטל ברוב ויש רוב אחר דהיינו שאינו מעורב האיסור עם ההיתר רק אם יש בעולם כמה דבר היתר ואחד יש בעולם איסור אז אמרינן כל דפריש מרובא פריש והוא מן הרוב היתר וכמו רוב בהמות כשרות ולפ"ז הנה דעת השטמ"ק בב"מ דף ט' גבי קפץ אחד מן המנוין לתרץ קו' התוס' דלבטל ברובא ותי' השטמ"ק בשם הרא"ש דרוב אינו מטעם ודאי רק ספק רק דהתורה התירה ספק כזה אבל מ"מ עשירי ספק נקרא עיי"ש. והנה התוס' שלא תירצו כן מוכח דס"ל דרוב הוי ודאי לא ספק ולכך נ"ל להכריע כך דהך ספק דהאיסור וההיתר לפנינו והוי רובא דאיתא קמן והאיסור נתערב בו זה הוי מכח ודאי וכיון דודאי מותר מה"ת הי' מותר לבטלו רק מדרבנן אסור אבל היכי דאין הרוב לפנינו וכן האיסור אינו לפנינו ואינו מעורב רק דנאמר כל דפריש מרובא פריש והרוב ליתא קמן נהי דברובא דליתא קמן נמי אזלינן בתר רובא כדיליף בחולין זה הוי רק ספק רק דהתורה התירה ספק זה ולכך בזה שפיר אסור לעשות כן מה"ת דנהי דהתורה התירה ספק זה מ"מ אין עושין ספק לכתחלה ולכך בזה דהוי אסור מה"ת אין לחלק בין מתכוין לבטל או לא ולכך הר"ן מיירי ברובא דאיתא קמן והאיסור מעורב בהיתר כיון דזה הוי רק איסור דרבנן שפיר מחלק בין כוון לבטל או לא אבל הש"ס מיירי ברובא דליתא קמן דבזה אין הרוב ודאי רק ספק בזה אסור מה"ת לכך שפיר קאמר דלא אמרה תורה שלח לתקלה וזה נכון בעזה"י: