שא' בכבד שנצלה אצל האש ונגע בקדרה שיש בה חלב ג"כ אצל האש. הנה מ"ש בשם החו"ד סי' ע"ו סק"ב בשם הפמ"ג כבר הראיתי שלא נמצא כן בפמ"ג ובאמת עיקר חידושו בשם הפמ"ג הוי לומר דבכ"ח לא שייך לומר משריק שריק והיינו לענין איסור דם אבל לענין בב"ח י"ל לכאן ולכאן י"ל דבזה פשיטא לי' דאסור דלא שייך לומר משריק שריק בשאר איסורים או להיפך י"ל דבשאר איסורים כגון בב"ח יחשב כבד דבר יבש ואין אסור רק הקדרה ולא המאכל רק התם לענין דם מיירי וכיון דיש חשש דפלט דם א"כ הוי דבר רטוב לכך אוסר התבשיל אבל היכא דכבר נפלט דמו לענין בב"ח דבטעם תליא מלתא י"ל דהוי כבד דבר נגוב לגמרי ואינו אוסר רק הקדרה דהוי כ"ק והתבשיל מותר. והנה ראיתי ברו"מ דברים מהופכים דפשיטא לי' דהקדרה והתבשיל אסורים והכבד מספקא לי' אם אינו נאסר רק כ"ק כיון דהוי דבר נגוב לגמרי והוא דבר מהופך דדבר נגוב לגמרי יותר יכול להיות נאסר מלהיות אוסר לאחרים וא"כ אם הוי כבד דבר נגוב לגמרי הוי ראוי שלא יאסור רק כ"ק היינו הקדרה דהוי תמיד במקום קליפה וכיון דאינו נאסר רק כ"ק אין הקליפה אוסרת חברתה כידוע וא"כ הוי מסתבר יותר שיהי' התבשיל מותר מן הכבד. ומה דמספקא לי' אולי מחמת התבשיל כיון דהוי דבק עם הקדרה נחשב רוטב והביא סמיכה לזה מהחוו"ד גבי נטבנ"ט שכתב דבמקושר לא שייך נטבנ"ט. אין לו ענין זה לזה כלל דבשלמא לענין נטבנ"ט הטעם דהוי טעם קלוש ולא נחשב טעם בזה אמרינן דזה אינו רק כשנפסק מן השורש אבל היכא דמחובר אל השורש ולא נפסק מן השורש לא נקלש טעמו אבל לענין שיהי' רוטב מה בכך דהוי מחובר סוף סוף הקדרה מפסקת וכן משמע גבי קדרה רותחת שהעמידה על צונן בס"ס צ"ב אף דדעת מהרש"ל דבצלול לא שייך דין כ"ש בהא לא פלוג. מיהו להלכה אני מורה כה"ג לאסור הכבד והתבשיל וטעמא דידי חדא דנראה דדבר נגוב לגמרי לא נחשב רק פת אבל בשר וכבד יש בו לחלוחית ושמנונית ובפרט אם הוא אצל האש דאז מזיע תמיד כנראה ובפרט דנעשה כדי לפלוט א"כ יוצא ממנו דם ורוטב א"כ לא הו"ל דבר נגוב לגמרי ועוד אף אם נקל בנגוב לגמרי בקליפה היינו אם אינו אצל האש אבל אם הוא אצל האש אז כמו דלא אמרינן תתאה גבר כל שהוא אצל האש כן ה"נ אף בדבר נגוב אוסר לגמרי לדידן דקיי"ל דאסור כולו בצלי לכך ראוי לאסור הכבד והחלב לגמרי: