מה שרצה לפרש כוונת הש"ך בסי' ק"ה ס"ק כ"ה מ"ש אפי' לא נמלח הכוליא שתמהו עליו דא"כ בלא"ה בעינן ס' נגד הכוליא ורו"מ רצה לפרש הכונה דאי משום דם הוי די בסמ"ך נגד אחד מהם דאיסורין מבטלין זא"ז אבל כיון דהכוליא נמי נאסר מכח חלב בעינן ס' נגד שניהם עכ"ד. והנה מ"ש במכתבו דחלב הכוליא גדול כמו הכוליא ז"א דבחוש ניכר דאינו אפי' כמחצית הכוליא מיהו משום הא לא הוי דיחוי לדבריו דעכ"פ עתה בעינן ס' נגד שניהם אך ז"א דמלשון הרמ"א שכתב שצריך ס' נגד הכוליא וכן מלשון הש"ך מבואר דא"צ ס' רק נגד הכוליא ולא נגד שניהם ובודאי כן הוא כי מלבד דאפי' בשאר דברים אף דאיסורן איסור אחד אם חלוקין בטעמן ראוי שיהי' די בסמ"ך נגד אחד מהם לדידן דקיי"ל בתר טעמא אזלינן רק גם אם נאמר כדעת החוו"ד בסי' צ"ח שרוצה לומר דבעינן ס' נגד שניהם היינו אם עכ"פ איסור כ"א הוי מצד עצמו כגון ב' כזית מנבלה וטרפה רק משונין בטעמן אבל אם האחד היתר ואינו נאסר רק מכח השני האיסור לו יהא דהוי איסור דבוק ואמרינן חנ"נ מ"מ אין שייך לומר דצריך ס' מגוף יותר החתיכה הנאסרת דהרי סוף סוף אין כאן רק כזית חלב ואנן דאמרינן חנ"נ הוי רק דמשערין כאלו כל הכזית חלב נבלע בבשר אבל לא שייך להיות נדון כאלו החלב בפ"ע והבשר בפ"ע דהרי הוי תרתי דסתרי אהדדי אם משערין כנגד החלב הרי הבשר היתר ואם משערין כאלו החלב נבלע בבשר א"כ אין כאן חלב ודי בסמ"ך נגד הבשר ולכך דייק הרמ"א והש"ך דצריך ס' נגד כל הכוליא אבל לא נגד החלב והכוליא רק אם יש ס' נגד הכוליא בלי בשר ויש ס' נגד החלב בלי הכוליא די בזה ולא בעינן ס' נגד שניהם ובפרט אם חלוקין בטעמן ג"כ אז ממ"נ אם נלך בתר הטעם אין כאן טעם איסור ואם בתר האיסור אין כאן רק כזית חלב וכיון דחנ"נ דרבנן בשאר איסורין לא החמירו רק דצריך ס' נגד כל ההיתר אבל לא נגד שניהם כנ"ל נכון ולכך לא פרשו האחרונים כוונת הש"ך כפי פירושו כנלפענ"ד ואם נאמר דהאחרונים לא ס"ל כמ"ש דבחלב ליכא איסור דם רק ס"ל דגם בחלב יש דם פשיטא דלא קשה למה לא פרשו הם כן דברי הש"ך כיון דמשני לבדו נמי צריך ס' נגד שניהם רק אף גם אם נימא כמ"ש דבחלב ליכא איסור דם מ"מ לא פרשו כן מטעם הנ"ל: