שא' ע"ד הסכין שהי' אב"י ונקי שגררו בו עור של רגל אווז שחרכו אותו באש. הנה מה שהתיר הרגל יפה הורה אבל מה שהתיר הסכין אינו נראה חדא כי אף אם ניתן לו הודאה דעור הרגל דינו כעור דעלמא מ"מ החוש מעיד כשגוררין העור בסכין נוגע הסכין גם ברגל גופו ובפרט דמלתא דלא רמיא עלי' דאינש בשעת מעשה כשגוררין הרגל בסכין ודאי אינו נזהר שלא ליגע הסכין בגוף הרגל ועוד הרי כבר ראה בעצמו מה שמבואר במס' טהרות דעור הפרסות הוי כבשר ומ"ש רו"מ דשם מבואר דכולן שמלחו אותם הוי כעיבוד ויש להם דין עור וכאן שיעור מליחה כשיעור עיבוד כמ"ש המגיד ובנוב"ק ותניינא וא"כ הרי נמלח הרגל תחלה הנה ז"א דנהי דשיעורן שוה מ"מ המליחה אינו שוה ומליחת עיבוד הוי יותר וגם מב' צדדין וכאן נמלח רק מצד אחד ומעט וא"כ מידי ספקא לא נפקא והרי רו"מ בעצמו הודה דגם עור בחלב הוי דרבנן רק דכתב כיון דהוי ספק אם הי' יס"ב הוי ספקא דרבנן וא"כ לפי הנ"ל הוי ס"ס דלמא מליחה זו אינו כעבוד ואת"ל דהוי כעבוד דלמא הוי יס"ב והוי עכ"פ איסור דרבנן והוי ס"ס להחמיר. גם מ"ש רו"מ דכלי אינה נאסר מבלוע שמן אפי' כדי קליפה זה לא שמיע לי ואין נ"ל כלל ולכך לא מבעיא דנאסר הסכין מכח הרגל עצמו כנ"ל רק גם אף אם נגע רק בעור אף אם ניתן לו הודאה דהוי לו דין עור מ"מ העור בלע מן גוף הרגל ויש בו בליעת הסכין ונאסר הסכין מחמת העור גופו כמ"ש דכלי נאסר מבליעת דבר איסור שמן וגם הנה החוש מעיד דרגלי אווז יש בהם שמנונית אם נבשל אותם ברוטב יהי' שמנונית עליו לכך ודאי דהסכין טרפה: