מה שתמה על האו"ה בכלל כ"ד סי' יו"ד שכתב דעצים בתנור לא הוי דשיל"מ מכח דחום התנור לא ישאר למחר כי יצטנן ותמה הרי כל דשיל"מ אם לא יאכלנו היום לא ישאר למחר. מה ראה בתמי' זו בכל מאכל אם לא יאכלנו יהי' נשאר קיים לכך הו"ל דשיל"מ לכך אסור לאכלו אבל בחום התנור אף בלי מעשה שלו ממילא יהי' כלה בלי מעשה לא הו"ל דשיל"מ ואיך לא הרגיש במה דקיי"ל היכא שהמאכל סופו להתקלקל לא הו"ל דשיל"מ הרי היכי דלא יתקיים מעצמו לא הו"ל דשיל"מ וה"ה בחום התנור מיהו יותר הו"ל לתמוה דהרי זה נגד הש"ס ביצה ד' דהרי כן פריך הש"ס דהו"ל דשיל"מ ומשני מכח מקלי קלי איסורא והאו"ה מתרץ בע"א (ואין פנאי לעיין באחרונים אם הרגישו בזה) ואפשר ליישב דהש"ס מקשה על ביטול האיסור לכתחלה דהרי הו"ל דשיל"מ ואם לא ידליקנו יהי' קיים למחר לכך פריך שפיר דהו"ל דשיל"מ ומשני מכח דמקלי קלי איסורא ואינו נהנה בשעת הביטול אך הוא הקשה הרי עכ"פ נהנה אח"כ כשכבר נשרף ונמי הוי מעורב בו איסור וע"ז מתרץ דאח"כ בחום התנור כיון שכלה מאליו לא שייך דשיל"מ וא"ש כן נראה ביאור האו"ה: