ע"ד שאלתו בנדון דגים שממולאים בבצלים שנחתכו בסכין של בשר ולא הי' ס' נגד הסכין ונזחל חלב רותח תחת הקדרה של דגים ולא הי' ס' נגד החלב והותר הדגים מכח דבצלים בשעת בישולם פסק חריפותן והוי רק כמו הסכין ושמא הלכה כהמחבר דקערות של בשר שהודחו ביורה חולבת מותר מכח נטבנ"ט ואף דרמ"א אוסר כיון דיש עוד צד להקל שלא הוי דבר חריף סמך על המחבר ואף דבחו"ד כתב דבעודו מקושר לא שייך נטבנ"ט מ"מ בתשו' ב"א חולק עליו. לדעתי לא טב הורה כי מנהגא דעלמא כהחו"ד ולא להחזיק זה לנטבנ"ט וא"כ נהי דקצת חולקין והוא דעת המחבר בסי' צ"ה מ"מ למעט בפלוגתא עדיף היינו היכא דהוי נטבנ"ט ממש ולא כשהוא בעין עתה להיות נעשה נטבנ"ט עתה וגם הטעמים פוגעים ביחד וזה כללא בכמה דוכתא דלמעט בפלוגתא עדיף. ועוד נ"ל ראי' מפסחים ע"ו נגע בחרסו של תנור יקלוף מקומו מכח דהוי צלי מחמת דבר אחר והקשיתי בילדותי א"כ כל פסח האיך מותר הרי הצד שבפנים נוגע בהשפוד שבתוך חלל הפסח והוי צלי מחמת ד"א אך כעת א"ש דדוקא חרסו של תנור שהוחם תחלה ואח"כ נגע בו הפסח הוי צלי מחמת ד"א אבל מה דהוי השפוד בתוך הפסח הרי בשעה שהוחם השפוד תיכף נוגע בו הפסח והוי כאלו האש הולך מיד על הפסח דרך השפוך ולא נחשב מחמת ד"א והיינו כעין דברי החוו"ד כיון שהוא מקושר לא נחשב נטבנ"ט ודו"ק. אך גם לולי זה הרי עיקר טעם הטו"ז דהיכי דיש עוד צד להקל מחזיקין דלא הוי ד"ח רק קורט וכו' הוי מכח דהוי כעין ס"ס להקל א"כ תינח בעלמא אבל כאן הוי ס"ס להיפוך לאיסור דלמא כדעת החוו"ד ואת"ל דלא כוותי' דלמא כדעת הרמ"א בשם הי"א ולהיפוך ליכא ס"ס דאין לנו קולא רק בצירוף יחד דלא כהחוו"ד ולא כהי"א וגם אף אם הוי ס"ס בצירוף הסברא דלא הוי ד"ח אכתי אוקמא ס"ס כנגד ס"ס והוי שקולין ולחומרא לכך לא טב הורה ואני מורה תמיד לאסור בפשיטות כהחוו"ד. והנה הראי' מפסחים אבאר יותר דהן אמת דבש"ס קאמר דבשפוד של מתכות לא משום דחם מקצתו חם כולו והוי צלי מחמת ד"א אך קשה אטו בלא"ה דחם מקצתו אטו לא הוחם השפוד בתוך הפסח זה ודאי החוש יכחיש דגם בשל עץ השפוד חם מאד גם מה שבתוך הבשר בפנים וא"כ למ"ל לומר מכח חם מקצתו וגם בשל עץ למה לא יותסר הרי הוי טעם דחם מקצתו חם כולו. אך לפי דברנו יומתק מאד דבפנים כיון דבשעה שהוחם נוגע בפסח הוי מקושר ולא הוי כצלי מחמת ד"א רק כהולך מיד אל הפסח אבל בשל מתכות כיון דחם מקצתו חם כולו א"כ זה שתחוב מחוץ חם תחלה קודם שמגיע להפסח והוי חם הוא תחלה קודם שנוגע בפסח ולא הוי מקושר לכך הוי צלי מחמת ד"א. שוב נזכרתי שהקושיא שלי לא הוי משפוד רק ממה דאמרינן בש"ס דאין נמנין על מוח שבעצמות מכח איסור שבירה ופריך הש"ס דליתי עשה ולדחי ל"ת ומה פריך הרי המוח שבעצמות הוי צלי מחמת ד"א דאין רואין פני האש רק דרך העצם וא"כ נטוה המוח מכח העצם והוי צלי מחמת ד"א והגדתי זה להגאון המפורסים מו"ה זלמן מרגליות ז"ל ואמר שאין לו מזור ולפי הנ"ל יהי' א"ש כיון דמקושר הוא לא הוי כצלי מחמת ד"א וזה ראי' ברורה לפענ"ד: