שאלתך ע"ד החו"ד סי' צ"ד סק"ט שכתב דהכף אסור ביש ס' והקדרה מותרת. מה בין הכף להקדרה. לא ידעתי כוונתך הרי החו"ד מפורש הטעם דבקדרה שייך לומר מקושר ולא בכף. ומ"ש אתה לפ"ד הפמ"ג בסי' הנ"ל בס"ק ח' בשם הרמב"ן דבכף נמי שייך מקושר כבר ראית דלדידי' הוי הכף אסור מכח שמא נוטל הכף עם מעט מאכל והוא עדיין חם והוי ככ"ר רק שתמהת דא"כ תתסור גם הקדרה מה"ט ויהי' מחויב לערות מיד וכו' ז"א דבשלמא הכף כיון דבהתבשיל אין בו ס' נגד טעם הקדרה א"כ עד"מ אם הקדרה של חלב יש במאכל הזה טעם חלב וא"כ אם מוציא הכף עם מעט תבשיל שיש בו חלב בטעם והכף אולי לא פלט כל טעמו לתוך הקדרה ונאסר ממעט התבשיל בטעם חלב שבו אבל הקדרה הרי אם הוסר הכף א"כ אין כאן טעם בשר כלל שמעט הטעם של הכף נתבטל בקדרה א"כ אין כאן טעם בשר ולמה תאסר הקדרה הרי אף אם יהי' נשאר רק מעט תבשיל בקדרה סוף סוף אין כאן רק תבשיל רק בטעם חלב ולא בטעם בשר. ומה שחקרת אם הקדרה ריקנית למעלה ניחוש שמא נגע הכף בקדרה. יפה חקר אך א"ש דכמו דחקרו הפוסקים לענין התחיבה דמשערין לפי מה שהדרך לתחוב בו כן י"ל ה"נ בסדר התחיבה. הנה דרך התחיבה הוי לתחוב הכף באמצע התבשיל ולא בצדדיו רק מה דהקשו האחרונים דניחוש שמע נגע הכף בגוף הקדרה היינו דאח"כ דרך הגסת הקדרה אז כשמגיס דרך הוא לבוא ליגע גם בגוף הקדרה אבל למעלה במקום שהוא ריקן ואינו מגיע אין דרך ליגע בצדדין כן י"ל לפ"ד הטו"ז בקושייתו דניחוש שמא נגע בגוף הקדרה אבל לפי האמת נראה דלק"מ ויתיישב גם הערתן דודאי קיי"ל אחזוקי איסורא לא מחזקינן ומוקמינן הכלים בחזקת היתר ומה דאסרו התוס' בהדחת כלים ולא מהני נ"ט בר נ"ט מה"ט שמא נגעו הכלים במחבת היינו ע"ד מ"ש התוס' יבמות פ' דהקשו למה לא נוקמא הקופת בחזקת היתר ותי' כיון דמה דנפל לתוכו ליכא חזקת היתר וכו' וא"כ ה"נ כיון דס' אין כאן ויש כאן ודאי טעם בשר וטעם חלב מעורבין רק דנתלה שאיקלש לי' הטעם ע"י דנעשה נ"ט בנ"ט בזה נהי דהכלים הו"ל חזקת היתר מ"מ הטעמים של בשר בחלב אין להם חזקת היתר רק להיפוך דיש להם חזקה דמעיקרא כמו שהי' תחלה טעם טוב ואלים כן עתה הם בחזקת הטעם הזה ולא אקליש לכך חיישינן שמא נגעו זו בזו והוי טעמם כטעם מעיקרא ולא אקליש לי' כלל אבל ביש ס' דאין כאן טעם בשר וחלב מעורב כלל וטעם הכף הוי כמאן דליתא והוי כלא הוי כאן איסור כלל ולכך אין לחוש שמא נגעה הכף בגוף הקדרה מכח דמוקמינן הכלים בחזקת היתר ואחזוקי איסורא לא מחזקינן. ויובן יותר דבשלמא בליכא ס' נהי דהוי נטבנ"ט עכ"פ יש כאן טעמים מעורבים ואיתרע החזקת היתר לכך יש לחוש יותר שמא נגעו הכלים בגוף הקדרה אבל ביש כאן ס' א"כ הוי כמאן דליתא והוי ההוא לחודי' קאי וההוא לחודי' קאי אין לחוש שמא נגעו בזה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן.
ועוד נראה דהרי בלא"ה אין דברי התוס' מובנים במ"ש דחיישינן שנגעו הכלים במחבת דמה בכך הרי שתי קדרות אין אוסרין זא"ז דאינו מוציא דבר קשה יבש ביבש וא"כ אף אם נגעו הכלים במחבת לא יאסרו רק ע"י אמצעות המים א"כ סוף סוף הוי המים נטבנ"ט ובע"כ כוונתם כך דהם אסקי אדעתיהם בהך סברא שכתבו אח"כ דהטעמים נוגעין זה בזה רק דכאן סברו דמה בכך דאח"כ פוגעים זה בזה עכ"פ טרם שפגעו זה בזה תיכף אקליש טעמו ואין חוזרין וניעורין ובפרט לפמ"ש בגליון האלפסי בחא"ש הטעם דלא הוי למים שעת הכושר מעולם לכך לא מהני נטבנ"ט ובאמת י"ל דהמי' שבסמוך למחבת קבלו טעם המחבת תחל' ועדיין הי' היתר וכן המים הסמוך לכלים קבלו טעם הכלי תחל' הוי היתר והי' לו שעת הכושר כיון דאח"כ נגעו הטעמים זה בזה אינו חוזר וניעור וא"כ לזה כתבו דחיישינן שנגעו המחבות בכלים ואז בזה ודאי פגעו הטעמים זה בזה מיד ובזה ודאי לא הוי למעט מים שביניהם שעת הכושר ונאסרו המים ואוסר הכל וא"כ תינח מטעם נטבנ"ט אבל ביש ס' לו יהא דלא אמרינן סברא דמקושר היינו לטעם של גוף הקדרה אבל הלחלוחית שמבחוץ לקדרה זה ודאי מקושר הוא עם כל המאכל ודין אחד לו וא"כ כיון דיש ס' מה לנו לחוש שיגעו זה בזה ממ"נ בלי לחלוחית אין יכולין לאסור זא"ז וע"י לחלוחית הרי הלחלוחית מחובר לגוף המאכל ואינו נאסר מן הכף ובמה יאסור את הקדרה וגם הכף לא בלע איסור כלל והוי כלא נגע בגוף הקדרה דלכ"ע הכף מותר ומה לי בזה נגע או לא ולכך נראה דהעיקר דהכף נמי מותר וכדעת הטו"ז וכדעת האורח מישור שהביא הפמ"ג בסי' צ"ד סק"ח אך לפ"ז שפיר הי' לנו לחוש החשש שלך שמא נגע במקום הריקן ויהי' דינו כדין טרפה שנפלה שלא כנגד הרוטב ובזה אינו מצטרף הלחלוחית לגוף המאכל ולכך בזה נראה העיקר כטעם הראשון דאחזוקי איסורא לא מחזקינן כה"ג כיון דאין דרך תחיבה כן ואין צריך המורה לחקור אחר זה בלתי אם נודע שנעשה כן ודאי יש לאסור וז"ב ונכון: