ראיתי בטו"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ח מ"ש בשם האו"ה דס"ל דהיתר בהיתר שייך ביטול אבל ידוע דעת הפוסקים דס"ל דבהיתר בהיתר לא שייך ביטול ויותר מזה משמע מהר"ן נדרים דף נ"ט ע"ב ד"ה ע"כ לא שמעית לי' דאפילו היתר באיסור לא שייך ביטול לומר שההיתר הוא בטל דדוקא איסורא בטל ולא היתרא עיי"ש ודבריו צ"ע בזה שהרי מפורש במנחות כ"ג דפליגו אם בתר מבטל אזלינן או בתר בטל אם שחיטה בטלה בנבלה או לא ומוכח שם להדיא דזה דוקא למ"ד מב"מ לא בטיל אבל למ"ד מב"מ בטל לי' בטלה שחוטה בנבלה א"כ מוכח דהיתר באיסור בטל הוא וכן מוכח בכמה דוכתא כה"ג ודברי הר"ן צ"ע טובא כעת.
וראיתי בפמ"ג שמבין דברי הטו"ז דאפי' נגד מעט החלב לבד שהי' במים לא בעינן ס' והעלה מזה דאם נפלה כזית חלב לקדרה של מים ואח"כ בישל בה בשר א"צ ס' אף כנגד הכזית חלב לבדו עיי"ש ולפענ"ד א"א כן כלל שהרי אם הי' כאן כל הקדרה מלאה מחלב ודאי הי' צריך ס' נגד כל החלב ואף דחזינן שכל החלב בעין כמו שהי' מ"מ הוי חיישינן שהקדרה בלעה כל טעם החלב שבו לתוכו א"כ ה"נ במעורב החלב במים חיישינן שמא בלעה הקדרה כל טעם החלב שהי' כאן במים הללו וכל הטעם של החלב נבלע בקדרה דמה לי אם היו מים הללו הכל חלב הי' חיישינן שמא יפלוט כל טעמו לקדרה ה"ה אף אם הוא מים כיון שברוטב נפלט אף טעם הבלוע חיישינן שמא בלע הקדרה כל טעם של המים הן של עצמו הן של החלב הנבלע בו הכל נכנס בקדרה ואינו דומה למה דקיי"ל אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון דהתם כגון שנפל רביעית חלב לארבע רביעיו' מים והי' החלב בו חלק חמישית בזה אם נפל מהמים אח"כ לבשר א"צ ס' רק נגד חמישית משיעור שנפל מהמים ולא חיישינן שבמים שנפלו הי' בהם כל טעם החלב שנפל דהתם שפיר כיון דתערובות הראשון הי' הכל מים וגוש אחד מהיכי תיתי נימא שמעט מים הללו בלעי יותר ממים האחרים כיון שהי' גוש אחד וענין אחד מסתמא נחלק בשוה ממש ולכך אין במים רק לפי ערך אבל בקדרה דהוי ענין אחר וד"א בפני עצמו והוא עומד בפ"ע ואינו מעין המים ודאי חיישינן שמא כל טעם המלח והחלב שבו הכל נבלע בקדרה ונהי דטעם המים אינו אוסר אבל טעם החלב אוסר וצריך סמ"ך עכ"פ נגד כל החלב וכוונת האו"ה והטו"ז אינו שלא נצרך סמ"ך אף נגד החלב רק דבא לאפוקי שאם הי' איסור הי' צריך ס' נגד כל הטפה של מים מכח דנעשה נבלה ולכך קמ"ל דבהיתר לא משערינן כאלו הי' כל הטפה חלב להצריך ס' נגד כל הטפה רק לפי ערך שיעור החלב שבה אבל לפי ערך החלב שבה ודאי דצריך ס' ממש ואם היינו באים להחזיק דברי הפמ"ג הי' אפשר לומר דמטעם נ"ט בר נ"ט אתינא עלה והולך לדעת המקילין בנ"ט בר נ"ט ולכך ה"נ נהי דכאן גוף החלב נתערבה במים א"כ הקדרה בולעת מגוף החלב ולא נחשב נ"ט בר נ"ט אך מ"מ א"צ לשער נגד כל החלב שהי' במים כיון דבודאי גם המים בלעו מן החלב ונהי דחיישינן שמא הקדרה בלעה כל טעם של המים ושל החלב מ"מ זה הטעם שנבלע במים תחלה ואח"כ נפלט לקדרה שוב הוי נ"ט בר נ"ט וכבר איקלש טעמי' ולכך אם יש ס' רק לפי ערך המדומע מותר ממ"נ דנגד החלב שבעין שנבלע בקדרה יש ס' ונגד טעם שיפלט ע"י המים שוב הוי נ"ט בר נ"ט ומותר בלא"ה ולפ"ז הי' נראה דבאיסור ממש דלא שייך נ"ט בר נ"ט אז מדינא צריך ס' נגד כל האיסור שיש במים אף למ"ד דלא אמרינן חנ' בשאר איסורין וגם לכ"ע לענין דאורייתא דלא אמרינן חנ"נ מ"מ צריך ס' נגד כל האיסור שבמים כיון דלא שייך נ"ט בר נ"ט באיסור א"כ שפיר חיישינן שכל הטעם של האיסור והמים נבלע בקדרה וצריך ס' מה"ת נגד האיסור עכ"פ ולא כהפמ"ג שכתב דאף באיסור הוי רק מדרבנן מכח חנ"נ ולדעתי ז"א וכן לדידן דקיי"ל להחמיר בנ"ט בר נ"ט אף בחלב צריך ס' נגד כל החלב שבמים ואף שראיתי גם בספר חו"ד שנמשך כמה פעמים בזה אחר הפמ"ג בדעה זו הנלפענ"ד כתבתי ודוק ושוב מצאתי ראי' לדברי מלקמן סי' ק"ג שכתב דאם לא הי' ס' נגד איסור הראשון ולמה לא די לפי המדומע והרי התם שייך נ"ט בר נ"ט ג"כ עיי"ש ומוכח כדברנו ודוק היטב: