במ"ש בסי' צ"א סעיף ד' אבל חלב רותח שנפל על בשר צונן וכו' קולף הבשר נלפענ"ד דאף דכתבו סתם קולף הבשר אין דינם שוה דבאם הוי הבשר רותח והחלב צונן מדינא בעי קליפה כיון דהוי התם דבר גוש אז אינו מתקרר תיכף ובזה אף דתתאה גבר מ"מ אדמיקר לי' בלע ובעי קליפה אבל אם הוי החם דבר צלול והצונן דבר גוש אז לא בעינן כלל מדינא קליפה כיון דהוי החם צלול כיון שבא אצל הצונן ותתאי גבר נעשה קר תיכף ואין בו כח להבליע אף כדי קליפה ומה שאף בזה בעינן קליפה וכמשמעות לשון הש"ס דפסחים דקאמר שם בברייתא דבשר רותח וכו' חם לתוך רותח קולף משמע דבכל ענין חם לתוך צונן קולף בין אם החם הבשר או החלב היינו רק מדרבנן מכח גזרה דגזרינן חלב רותח אטו בשר רותח דאם בחלב רותח יהי' מותר לגמרי נימא להיפוך ג"כ ולכך הצריכו בכל ענין קליפה אבל מדינא יש חילוק בינייהו וטעם הדבר דכמו דיש חילוק בין דבר גוש דהוי לעולם בכ"ר אף אם הונח בכ"ש מוכח דדבר גוש אינו מתקרר ולכך ע"י דבר אחר כמו דבר לח א"כ ה"נ בזה דבדבר גוש אף אם תתאה גבר אינו מתקרר תיכף רק אדמיקר לי' בלע כ"ק אבל דבר לח נתקרר תיכף ורק מכח חומרא הוי הקליפה ונ"מ לענין ספק אם קלפוהו אז בבשר חם הוי ספק דאורייתא או אף אי נימא כיון דאינו מבשל הוי בכל ענין ספק דרבנן בב"ח מ"מ נ"מ לענין שאר איסורין ממש אז בדבר גוש חם הוי ספק איסור תורה אבל בדבר לח הוי רק דרבנן ואפשר להקל בספק וראי' לדברנו הנ"ל הוא מדברי התוס' פסחים דף ע"ו ד"ה ביטל את מקומו סגי שכתבו דלעיל גבי חרס לא גזרו ביקלוף את מקומו סגי והמהרש"א תמה על דבריהם דהרי לעיל כתבו בד"ה תנן דאדמיקר מבשל כ"ק א"כ ה"נ נתבשל הרוטב כ"ק ונבלע בפסח וכתב לתרץ דהוא דבר לח לא בעי קליפה כמ"ש הר"ת לקמן ויפה תמה עליו בזה הכו"פ בסי' צ"א דהכא שאני דהקליפה הוי כאן גוף האיסור עיי"ש אך כדי ליישב תמי' זו הי' נראה מוכח כנ"ל דברישא דבנגע בחרסו של תנור דהפסח עצמו הוי גוש ועב שפיר מדינא אמרינן אדמיקר לי' בלע ובעי קליפה ולכך בפסח אסור אבל הכא גבי רוטב דהוי דבר צלול אז מדינא אף באיסור לא בעי קליפה רק מכח חומרא וגזרה והכא בקדשים דהוי חומרא דאתי לידי קולא דאסור להביא קדשים לבית הפסול לכך שפיר אוקמוהו אדינא ובפרט דבפסח לא שייך גזרה דבני חבורה זריזין הם כדאמרינן במס' שבת לכך ברוטב אף כ"ק אינו מבשל ושפיר כתבו דלא גרסינן יקלוף. אך הנה לכאורה הי' אפשר להוכיח דאין סברא לחלק בינייהו דאל"כ מה הקשו התוס' למה מביא הש"ס אידך ברייתא דבשר רותח ומזה הוכיח ר"ת דקמ"ל דבחלב לא בעינן קליפה ומנ"ל כן דלמא קמ"ל דאף באם הוי החלב רותח דהוי דבר לח בעינן קליפה מכח גזרה כנ"ל דמברייתא ראשונה הי' אפשר לפרש באיסור רותח גוש ומזה הי' מוכח דס"ל להתוס' דלענין קליפה אין סברא לחלק בין גוש לצלול אך נראה דאין ראי' מהא דבשלמא אם הי' בברייתא עצמה מפורש דחם לתוך צונן קולף הי' מוכח מדלא מחלק בין גוש לצלול דבכל ענין בעי קליפה אבל כיון דבברייתא מפורש דחם לתוך צונן מדיח רק דהש"ס מגי' דלתני קולף א"כ כיון דמגי' יכול להיות דמגי' עוד דחם גוש לתוך צונן קולף וחם לח כו' מדיח כעין דאמרינן בש"ס בכמה דוכתא לאו חסורי מחסרת לה כו' (ועוד יותר בלא"ה ליכא ראי' דהמעיין בתוס' ד"ה תניא אידך מוכח שם דר"ת מפרש דחם לתוך צונן מיירי רק בבשר רותח ולא בחלב רותח שהרי כתבו שם מדלא אשמעינן גבי חלב כו' א"כ מוכח דהם מפרשי חם לתוך צונן הוי רק בבשר רותח א"כ שפיר הקשו ודוק). רק דהש"ס לפי האמת דס"ל דאף ברותח לח קולף מכח גזרה הנ"ל לכך מוקי לה בקיצור דחם לתוך צונן קולף אבל מברייתא גופא לא מוכח כלל די"ל כנ"ל א"כ לחנם הביא הש"ס ברייתא זו דממנה אין ללמוד שום דין וא"כ ס"ל להש"ס כן מצ"ע הו"ל לפרש כן מסברא ומהברייתא עצמה לא מוכח כלל לכך שפיר הוצרך ר"ת לומר דקמ"ל דחלב מותר בלי קליפה ולדינא שפיר יש לחלק כן ואתי שפיר: