בדין אם צלי אסור בב"ח מן התורה כתבתי בחידושי לפסחים דף מ"א דזה הוי פלוגתת רש"י והרמב"ם בפירושו דהרמב"ם פי' דסכין אותו אחר צלייתו והיינו דבע"כ דס"ל דבעת צלייתו אסור דהיינו נמי בישול אבל רש"י מפרש שם בשעת צלייתו ובע"כ דס"ל דצלי אינו בכלל בישול וה"ה לבב"ח דהוי כן והדבר תמוה על האחרונים שלא הרגישו בזה אך בחבורו משמע דמפרש הרמב"ם בשעת צלי' ומוכח כפרש"י הנ"ל. והנה נ"ל להביא ראי' ממשנה מפורשת דצלי נחשב כבישול לענין בב"ח ממעשרות פ"א מ"ז אע"פ שירד נוטל מן העקל וכו' ונותן לחמטה ולתמחוי אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהם רותחין רי"א לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר וכו' ופי' הרע"ב חמטה הוא עוגה דקה וכשמוציאין אותה מן התנור רגילין להחליק פני' בשומן וקמ"ל דלא חשיב כמבושל שהאש קובעת למעשר ואסור לאכול עראי מכל תבואה ופירות וירקות שנתבשלו באור אבל האי לא חשיב בישול עכ"ל א"כ מוכח דדוקא כה"ג לאחר שסלקו מן האור לא הוי בישול אבל אם סכו אותו בעוד שהוא על האש הוי בישול מדלא אשמעינן רבותא דאף אם סכו אותו בעודו על האש דלא הוי בישול ולמה קמ"ל דוקא בסלקו מן האור וא"ל דלא כפי' הרע"ב רק הכונה בעודו על האור ז"א דהרי דומיא דתמחוי נקט ותמחוי ודאי הוי לאחר שסלקו מן האור ועוד אי מיירי בעודו על האור הוי לשונו שלא בדקדוק דהוי זה ואצ"ל זה דמה בעודו על האור לא הוי בישול מכ"ש בכלי שני דהוי תרתי לריעותא דאינו על האור והוי כלי שני ובע"כ מיירי שאינו על האור לכך הוי בכל צד חד לריעותא דזה הוי כלי ראשון אבל הוא יבש וזה הוי כ"ש אך הוא לח בלח לכך יש בשניהם צד רבותא וא"כ מדקמ"ל בסלקוהו מן האור ולא קמ"ל בעודו באור מוכח דבכה"ג יש בו משום בישול ואפי' וצלי אחד הוא כידוע ואין להקשות דא"כ למה קמ"ל בסיפא אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהם רותחין ולא קמ"ל דאסור לסוך בו כשהוא על האש זה לק"מ דרבותא יתירא קמ"ל דאף באינו על האש מבשל מכ"ש כשהוא על האש ממש וכן פי' שם הר"ש כפי' הרע"ב וא"כ מוכח דצלי הוי כבישול בעודו על האש וא"כ ה"ה לענין בב"ח דהוי כבישול ואין לומר דדוקא לענין קביעות מעשר הוי כבישול אבל לשאר דברים לא הוי כבישול אף בעודו על האש ז"א כיון דחזינן דלר"י דאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ולדידי' י"ל גם בשבת כן כמ"ש בפ"ג דשבת ופ"ב דפסחים וא"כ אם לר"י דינם לשטתו מה דהוי בישול במעשר הוי בישול בעלמא ומה דלא הוי במעשר בישול לא הוי בעלמא בישול ה"ה נמי לרבנן הוי כן לשיטתייהו ולכך נראה מוכח בעליל דצלי הוי כבישול לענין בב"ח אך היינו דוקא בעודו על האש אך כשהוסר מן האש מוכח ממשנה וממשנה דפסחים הנ"ל גבי פסח דלא הוי כבישול וא"כ אין בו איסור תורה רק דרבנן כנ"ל נכון וברור (ועיין בטוטו"ד מה"ג ח"א סי' קפ"ו מ"ש לבאר ראי' זו דלא תקשה דהרי בב"ח הוי גזה"כ למעשרות גם ראי' דצלי הוי כבישול מירושלמי פסחים עיי"ש):