מה שהקשה רו"מ דברי הש"ך אהדדי דבסי' ס"ט ס"ק ע"ב כתב ומה"ט כתב המחבר לעיל דמותר לצלי וכאן אסר אף לצלי ולעיל בסי' ס' כתב וס"ל דכבוש הוי רק כמלוח כו' ומוכח דמליח מותר לצלי כו'. הנה אין זה סתירה דהפירוש הפשוט בש"ך הוא כדבריו דהרי בסעיף ט"ו מיירי נמי בכבוש מעל"ע ומ"מ מתיר לצלי ובע"כ כונת הש"ך מ"ש ומה"ט כו' היינו דשם אינו רק כבוש מעל"ע אבל לא מליח וכאן הוי כבוש ומליח ומ"ש לעיל דכבוש אינו רק כמליח ודאי הכונה כמליח בלי כבוש כדי שירתיח ומה שדקדק רו"מ דהרי במליח כזה אינו אוסר המחבר רק כ"ק נמי לק"מ דכונת הש"ך כמליח בשאר איסורין ובדבר שמן דאף להמחבר בעינן ס' והמחבר לא התיר בקליפה רק בנמלח בכשא"מ בזה מתיר בקליפה אבל בשאר איסורין ובדבר שמן נאסר מיד במליחה כולו ובעינן ס' או הכונה של הש"ך כמליח לדעת הרמ"א בסי' ק"ה או אף אם כונתו כמליח בכשא"מ הכונה כמליח לדעת הרמ"א דס"ל דכשא"מ נאסר כולו ול"מ קליפה וז"פ. ומ"ש דברי הטו"ז סי' ע' ס"ק י"ד וט"ו אהדדי ונדחק להגיה תמה אני על עצמי שלא ידעתי כונתו כלל ואיני רואה שום סתירה בדבריו דהט"ז בס"ק י"ד אזיל לשיטת היש מתירין הם ס"ל דאפילו פלט דמו וצירו נמי מותר ע"י מליחה שנית אבל בס"ק ט"ו אזיל לשיטת הרמ"א והמנהג והוא דלא כדעת היש מתירין רק היכא דפלט צירו ודמו אסור ול"מ מליחה וז"פ: