מה ששאל שרצו להדיח הבשר הדחה קמייתא בכשא"מ ולקחו מי מלח היינו מי באר שעושין ממנו מלח ושפכו עליו ותיכף הזכירו ולקחו הבשר מן הכשא"מ כו'. הנה זה כתוב אצלי באיזה תשובה וקשה עלי לבקשו כי רבים המה בעזה"י ולדעתי כעת דודאי הוא טרפה דאינו דומה למ"ש הש"ך בסי' ע' ס"ק כ"ט בנפל לציר חדא דהרי גם שם הרבה חולקים והפמ"ג הביא שהמנ"י חולק ואף להש"ך שאני ציר דכבר פעל פעולתו והוציא דם פ"א שהרי הש"ך כתב שם בטעמו דאינו דומה לנמלח בלי הדחה קמייתא כו' והטעם הוי כמ"ש בסי' צ"א דיש חילוק בין אם פעל המלח פעולתו פ"א או לא ולכך בציר שכבר עשה פעולתו פ"א פסק כחו ואין לו כח עוד להבליע כ"כ אבל מי מלח הללו דעדיין לא עשו שום פעולה המה דומין למלח ממש שמבליע הדם בעין ואדרבא לדעתי זה גרע ממלח דבנמלח בלי הדחה קמייתא מותר בהפ"מ ובזה נראה דאסור דהתם טעם המתירין מכח דאין דרך המלח להבליע רק להפליט וי"ל היינו במלח יבש אבל בציר ומי מלח דהוא לח ולח דרכו להיות נבלע לכך זה מבליע ג"כ ולכ"ע אסור בלי הדחה קמייתא ויש ליתן טעם עוד דאינו דומה לציר דהתם הוי עכ"פ כח מים בתוך בי' מה דהוי עיקרו ממים וגם דם הנבלע בו אינו מלוח והוא מחליש כח המלח אבל מי המלח בטבעו הוי כולו מלוח וחזק ואף דכתב רו"מ דע"י הבישול מתמעט ונעשה רק ב' קווארט אין זה מכח המים רק כן דרך דברים הלחים כשהם נקרשים יתמעטו וגם האשה שורף הלחלוחית ונתמעט אך עכ"פ גוף המים הם מלוחין כהווייתן לכך חזק יותר וז"ב: