שא' שהכשיר אחד בבכור יניק מאד לנקר את אחוריו וגיד הנשה וצעק עליו רו"מ ככרוכיא מכח מה שראה בס' ישיע"ק בשמי שאסרתי לנקר עגל קטן וביקש ממני להעתיק לו תשובתי והראיות הנה באמת אז לא כתבתי ראיות כי למ"ל ראיות מה דהחוש מעיד שבדבר שהוא רך ויניק א"א להכיר גידו היטב וכל הסימנים הנאמרים בניקור לא ניכר בעודו קטן והרי מנקר בלי קבלה אסור לנקר כידוע ובעינן שנטל קבלה והרי בשוחט מצינו דאף דאתמחי גברא מ"מ לענין לשחוט יונים וצפרים קטנים לא אתחזק כמפורש בש"ע א"כ מכ"ש בניקור שהוא ענין טרחא יתירא דאף דאתמחי לנקר בהמות גסות לא אתמחי לנקר הדקות ודינו כשאר אדם. אך היות כי רוצה בראיות אראה לו בעזה"י הנה משנה מפורשת בפגה"נ דאין הטבחים נאמנים עליו (פרש"י מכח דהוי טרחא) דר"מ וחכ"א נאמנים עליו ועל החלב הרי דלר"מ אף בניקור בהמה גדולה ס"ל דאין נאמנים מכח רב הטרחא א"כ נהי דקיי"ל כחכמים דנאמנים מ"מ למעט בפלוגתא עדיף וראוי לומר דלא פליגי רק בגסות אבל בדקות דהוי טרחא עוד יותר מגדולות מודים גם הם דאין נאמנים דלמעט בפלוגתא עדיף ועוד ראי' יותר מפרש"י שם דפי' שם ד"ה אין נאמנים עליו על גה"נ ומלשונו משמע דעל כל נטילת גיד אין נאמנים ומנ"ל כן דלמא לעולם ר"מ מודה דבגדול נאמנים רק זה קא' אדלעיל דר"מ לשטתו דס"ל שם במשנה דגיד של שליל אסור בזה קאמר דאין נאמנין עליו או מטעם דהוי טרחא יתירא ביותר או דלא משמע להו איסורא בשל שליל דהם ס"ל כר' יהודא וחכ"א דאף ע"ז נאמנים ובע"כ דס"ל לרש"י דבגיד של שליל לא הי' חכמים אומרים דנאמנים עליו דבזה מסתבר דלא מהני לי' ניקור כלל ובע"כ מיירי בגדולים ועוד ראי' ממ"ש בש"ס שם דף צ"ג ע"ב אר"ח ב"א אר"י חזרו לומר אין נאמנין אר"נ בזה"ז נאמנים ופריך אכשיר דרא ומשני מעיקרא סברוהו כר' יהודא הדר סברוהו כר"מ במה דהוי דכירי לר"י לא מהימני והשתא דאנשוהו לר"י מהימני ופרש"י כר"מ דבעי חטיטה ואח"כ פי' כר"י דלא בעי חטיטה וכו' וקשה מנ"ל כן דלמא הכונה על שליל דמתחלה סברוהו כר"י דשליל מותר גידו ואח"כ סברו' כר"מ דגה"נ של שליל נמי אסור ולכך כל כמה דהוי דכירי לר"י לא הוי מהימני דהוי חשודין עליו אבל כיון דאנשוהו לר"י א"כ ס"ל דגידו אסור לכך חזרו לומר דנאמנים ולמה לא פירש כן ומנ"ל דקאי על פלוגתא דחטיטה בע"כ דמשמע דבשליל א"א לנקרו ולעולם אין נאמנין וא"כ כיון דמוכח דבדבר שהוא רך א"א לנקרו ואין להם נאמנות לכ"ע א"כ ה"ה אף כשנולד כל דהוא רך אין להם נאמנות דהרי ר"מ ס"ל דתמיד אין נאמנין ונהי דקיי"ל כחכמים מנ"ל להקל גם בעגל רך לכך הדבר ברור שהוא אסור והמתיר בזה מאכיל טרפות ועתיד ליתן דין: