שא' בנדון השוחט הזקן היטב אשר דיבר רו"מ דחלילה וחלילה לאכול משחיטתו לבדו בלתי שיקח עוד שו"ב ואם אפשר שיהי' מיד מה טוב ואם לא עכ"פ יראו למנות עומד ע"ג איש שיודע מה בענין הזה להשגיח עליו עד אחר החג ואז חלילה לאכול ממנו עד יקחו עוד אחר ומה שרוצה ללמוד את בנו לא מועיל מתרי טעמי כי שהויי מצוה לא משהינן כמ"ש ביבמות מכ"ש במה דהוי דבר איסור וכי ביני לביני יאכלו ח"ו טרפות ועוד בשחיטות לא טוב להיות אב ובנו יחד כי יחפו זע"ז ואין דומה למ"ש באו"ח סי' נ"ה דהש"ץ יכול למנות לבנו לסייע לו לפרקים דשם אין בו חשש איסור אבל בשחיטות שיש בו חשש איסור וחזקת איסור ועיקר לקיחת ב' שוחטים כדי שיהי' א' מתיירא מחברו ואב ובנו נמנין רק לאחד כי מאה קרובים כחד דמיא וכמה מקהי אקהיותא הראשונים למה ע"א נאמן בשחיטה דהוי חזקת איסור א"כ אם באמת לקחו זר מה טוב וכשר ע"פ הדין אבל קרובים הרבה כחד דמיא לכן ודאי דראוי ליקח איש זר מכמה טעמים והאומר דיותר טוב לאכול ספק מלקפח פרנסת אחד זה תורה חדשה ואינו אלא טועה ואולי השומע שמע וטעה ואנו אין לנו אלא הש"ס והראשונים שמוכח מדבריהם להיפך לכן שמעו אלי וישמע אליכם ד' ובפרט דהשעה צריכה לכך דימי הרחמים ממשמשין ובאין הלואי וישמע ה' את קולנו וישלח מלאך ויוציאנו מן הגלות המר וצריכין אנחנו לאפושי ברחמים: