שא' בתרנגולת שנחתכו אגפי' ובגף אחד הי' הבוכנא כולו קיים והיתרות והגידין במקום שנחתך היו כולם בריאים אך קצת מהעצם שהבוכנא דבוק אליו דהיינו האסוותא נשבר קצת ממנו וחיישינן דלמא מחיים הי' ניזוז הבוכנא מן האסותא. תשובה יפה הורה להכשיר דאין להחזיק ריעותא וגם הוי ס"ס דלמא לא זז ממקומו ואת"ל זז ממקומו דלמא לא נקבה הריאה ואני מוסיף על דבריו דאין לומר דאינו מתהפך כיון דאין אנו רואים ריעותא בריאה רק מכח הבוכנא צריכין להתחיל תחלה בזה כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ומה שכתב רו"מ דאין לומר ספק בח"ח דהטו"ז פסק דהיכא דהוי ספק לכל העולם וכו' הנה הן אמת שהב"ש באהע"ז סי' קנ"ה כתב ראי' אף דהוי ספק לכל העולם נחשב חסרון חכמה אך הנה הב"ש כתב שם בסופו ואולי יש לחלק ונראה כוונתו דהתם הוי איתחזק איסור ונהי דיש דעות דבספק דרבנן אף באיתחזק לקולא מ"מ בהצטרף יחד ספק בחסרון חכמה אף דהוי לכל העולם כיון דהוי אתחזק איסורא ג"כ לכ"ע יש לחוש לחומרא אבל היכא דלא איתחזק איסורא י"ל כדעת הטו"ז. ועוד עלה בלבי לומר דאף להב"ש היינו רק בספק אחד אז לא נחשב ספק בח"ח אף דהוי לכל העולם אבל בס"ס י"ל דלכ"ע מצטרפין לס"ס היכא דהוי ספק לכל העולם כיון דהוי ס"ס מצרפין גם זה לספק. ומ"ש רו"מ דבלב"ש בפתיחה אות נ"ו הביא בשם הבית יעקב להטריף בבוקא דאטמא דלא שף מדוכתא רק שהעצם שהבוכנא מונח בו נשבר חצי העצם ממנו דאסור דחיישינן שפעם אחת שף מדוכתא. הנה יפה חילק רו"מ דהתם ברגל מיירי מתוך שהולך בו יתכן דשף מדוכתא אבל לא בגף העוף ויפה כוון בזה והכונה דדבר המצוי לא נחשב לספק וכיון דהולך עליו ואין העצם שתחוב בו שלם יתכן יותר דשף מדוכתא. וגם גוף דברי הבי"ע ולב"ש אין נראה לי כיון דבבוכנא גופו לא נראה ריעותא כלל אין לנו להחזיק ריעותא וכל מקום לא חיישינן רק אם באותו אבר דהוי בו ריעותא בו יש לחוש יותר אבל במה דלא ראינו ריעותא בו אין לנו להחזיק ריעותא מאבר לאבר כיון דהאבר שראינו בו הריעותא אין ממנו נמשך טרפות מיהו בנדון דידי' ודאי גם להבי"ע ולב"ש הוא כשר: