ע"ד שאלתו בנכרי שמכר ב' אווזות ואמר להבעה"ב במסל"ת שהי' לו ג' אווזות בכלוב אחד ושמע קול צווחה באווזות ויצא מהבית להקאמער וראה שהחתול ברח מהכלוב וראה שאווזא אחת מבעבע דם מצוארה שנשך אותה החתול עד שמתה ונשארו רק ב'. תשובה. הנה מה שנקט רו"מ בלשונו שהי' הנכרי במסל"ת הוא למותר דממ"נ אם אמר הנכרי קודם שמכרו ודאי הי' נאמן אף דאינו מסל"ת דאי בעי קלי' כמ"ש בסי' ט"ז ואם לאחר שמכרו ממ"נ אם מהימן לי' אפי' אינו מסל"ת נאמן ואם לא מהימן לי' אפי' מסל"ת אינו נאמן כמ"ש כ"ז בסי' ט"ז ובש"ך שם. והנה יפה כתב רו"מ דאף דחתול הם בני תרבות מ"מ כאן כיון דחזינן דהי' צווארה מלוכלך בדם גם שמעו קול צווחה ודאי הי' ראוי להטריף הכל רק יפה כתב רו"מ דכאן שאני דאפשר דהאווזא הוציאה ראשה לחוץ ושם מצאה החתול ודרסה והוי כספק על וכן כתבתי בטוטו"ד מהד"ק ובמה"ת ויפה הכשיר המותר. ועוד אני אומר דיש לצרף בזה נמי מה שהחתול הוי בן תרבות והיינו אף דקיי"ל דאם ראינו דרך הכאה ורדיפה חוששין מ"מ רק היינו לאותה שרדפה ומכ"ש דרסה אבל לחוש להשאר י"ל דוקא בדורס שדרכו לדרוס בזה חיישינן לכולם כיון דדרכו בכך אבל חתול דדרכו שלא לדרוס רק עתה יצאה מן הרוב אין לנו לחוש אלא למה שראינו אבל בהמותר ראוי לומר שחזרה לדרכה ונח רוגזה אף בהכאה בלי מיתה כן נ"ל להקל בזה: