ע"ד שאלתו בדבר שאירע שע"י נגיחת הבהמות ניקב בשר החופה את רוב הכרס אותו חלק אשר הוא תחת הצלעות וכו' הנה לדעתי אין זה הלכה למעשה כיון דממשמעות לשונו משמע דהבהמות עדיין בחיים וא"כ איך יודעים מה הוי בבטן הבהמה ובפרט לדעת שנקרע רוב בשר החופה את הכרס ושהקרע הרוב הוי בבשר שבין הצלעות. והנה מ"ש רו"מ להיתר להסוברים דהטרפות אינן מצד עצמן רק מכח הכרס מהני לי' סתימת הדופן כמ"ש הט"ז בסי' מ"א גבי חצר הכבד הנה אין זה דמיון כי מלבד דאין מדמין בטרפות שהרי חותכה מכאן וחי' כן י"ל בזה בשלמא הכבד הוא עב ואין קלקול בו רק אם נתקלקל כולו מעבר לעבר י"ל דסתימה ע"י ד"א אינו מקלקל בו כ"כ אבל הכרס העור שבו הוא דק ואם ניקב בו נקב נמי טרפה דלא מהני סתימה ע"י ד"א להגן עליו אך מלבד זה אינו דומה למ"ש בטוטוד"ת על הל' טרפות סי' קע"ה חדא דאני לא מדבר שם שלא נקרע רק רוב הבשר שעל הצלעות אני מדבר שנקרע בשר החופה שלא בצד הצלעות רק בזה עצמו ליכא רוב רק עם הבשר שבין הצלעות הוי נקרע רוב הבשר החופה וא"כ מה ראי' מדברי הט"ז שם מיירי דכל הנקב נסתם לכך מהני אבל בזה כיון דשלא במקום הצלעות נקרע ג"כ וזה אינו מכוסה ונהי דבלא נקרע כלל יותר כשר מיהו אם באמת נקרע רוב בשר החופה מה בכך שקצת נסתם ע"י הצלעות מ"מ כיון דקצת אין לו סתימה מושך עמו יותר הקרע ומקלקל הכרס. ועוד נראה דמתוכו מוכח כן דבשלמא גבי כבד דאין טרפש הכבד מונח על הכבד ממש ולכך י"ל אם בנקב סתימה כל דהו מהני אבל בבשר החופה את רוב הכרס כיון דנקרא חופה את הכרס מוכח דהוי על הכרס א"כ הכרס עצמו יהי' סותם הקרע ולא יתקלקל מכח סתימת הכרס עצמו ומוכח דלא מהני בזה סתימה ומה גם דזה גופו אינו ברור דהוי מצד הכרס ויש סברא לומר דהוי מצד עצמו וא"כ נהי דנסמוך דהוי מצד הכרס אבל מ"מ א"א לצרף עוד קולא לומר דסתימת דבר אחר מהני מה שלא נמצא כן בש"ס וראשונים וגם מה ענין טרפש הכבד דמיירי בנקב וכאן הוי הקרע גדול דנקרע רובו. והנה מה שהוכיח רו"מ מלשון הט"ז בסי' מ"ח סק"ה דטרפות נקרע רוב בשר הוי מצד עצמו הנה יפה דחה רו"מ בעצמו דכוונת הט"ז רק דבשר החופה את רוב הכרס טרפה מצד עצמו אף דלא עשה יותר טרפות דעכ"פ סופו לנקוב משא"כ בסכין דהוי החשש רק שמא כבר ניקב דבר אחר אבל לעולם מודה הט"ז דהטרפות רק מצד הכרס.
ומה שהקשה רו"מ על מה שכתבתי בטוטו"ד תנינא סי' קע"ה דהב"ח הוי יחידאי ושם בק"א סי' מ"ה כתבתי דכדאי הב"ח לסמוך עליו הנה ז"א סתירה דבתשובה קע"ה דהוי עוד צדדים להחמיר כתבתי גם זה דהב"ח יחידאי הוא. אבל בתשובה מ"ה דלא הוי ריעותא אחרת לאסור כתבתי דכדאי הב"ח לסמוך עליו בהפ"מ ומ"ש רו"מ ראי' דאין הבשר שעל הצלעות בכלל מלשון הפוסקים שאם נקרע יצא הכרס הנה אין זה ראי' דהרי לא כתבו שיצא הכרס לחוץ רק הכונה שיצא הכרס ממקומו ותדע דהרי החולקים על הב"ח ואוסרים אף דהעור שלם והרי כתבו הפוסקים שיצא הכרס ובע"כ הכונה שיצא הכרס ממקומו כן ה"נ הכונה לדעתי.
ומ"ש רו"מ ראי' לדעתי מלשון רש"י חולין נ' שכתב ורוב החיצונה דקאמר מתניתין רואים כמה יש מן הקרום נגד הכרס טרפה משמע שכל הקרום נקרא בשר החופה הוא ראי' נכונה אלא שכתב רו"מ דתקשה למה לא מהני הגנת הצלעות וזה נתיישב כבר לעיל והנה לדינא אני עומד בדעתי דגם בשר שעל הצלעות בכלל רק אם ליכא כל הני ריעותות המבואר בתשובה סי' קע"ה אז אם העור שלם מי שרוצה לסמוך על מ"ש שם בק"א סי' מ"ה דכדאי הב"ח לסמוך עליו יסמוך ואין מזחיחין אותו: