שאלה משרתת אמרה שראתה שפחה השליכה חמץ להבאר ואמרה לאנשים הרבה ואנשים אחרים שאבו מהבאר אח"כ ואמרו אומדן דעתם כי כבר נלקח החמץ ע"י השאיבה ובמבוי אחרת הי' ג"כ כן רק דהאמירה הי' ע"י בתולה קטנה. תשובה: לדעתי אין להם נאמנות לא די האמירה שע"י הקטנה רק גם האמירה דע"י אמירת המשרתת הגדולה אינה נאמנת הן לדעת הסוברים דבידו לשמרו הן להסוברים דבידו לנסכו כי להסוברים דהוי בידו לשמרו הוי כבעליו זה ודאי ל"ש בזה כי אין הבאר בידה לשמרו כי אף לדעת הפוסקים דבירא דשותפי הוא מ"מ לא נחשב בידו לשמרו כיון דאינו בידו לבד ואינה שלו רק אחד מני אלף יש לו חלק בהבאר זה לא נחשב בידו להיות כבעלים ואף גם לטעם דבידו לנסכו י"ל התם דהוי הדבר רק לזה שהוא היין שלו וא"כ בידו הוי לנסכו ממש אבל בזה כיון דהבאר שייך לכל העיר א"כ י"ל דהאמירה הוי להשכנים להיצר להם אבל אלו שלא ידעו מזה ישתמשו בו כדין אבל אם ישליכו באמת לתוכו חמץ יכשילו הכל אף לאלו שאין מכוונין להכשיל להם גם י"ל בשלמא גבי נתנסך יינך דזה אפשר דנתנסך ואינו סותר רק חזקה דמעיקרא שהי' היין בחזקת היתר בזה מהני אם בידו לשמרו או לנסכו אבל בזה דקיי"ל דאין הנכרי חשוד להכשיל לישראל במכוון א"כ אם השליכה השפחה חמץ להבאר כיוונה רק להכעיס וזה הוי חזקה להיפוך והוי כמגו במקום עדים דאנן סהדי דנכרי אין מכוין להכשיל והוי כמעשה דנהר פקוד וכו'. ועוד ביי"נ לפי דבריו היין כעת נאסר ואין לו חזקה דהשתא רק חזקה דמעיקרא שהי' מותר בזה מהני אם הוי בידו לכל חד כפי שיטתו אבל בככר שנפל למים אף אם הי' אמת המים עצמן מותרין דבצונן אינו נעשה חנ"נ ובפרט ביותר מסמ"ך ל"ש חנ"נ ואין אסורין רק מכח טעם חמץ או פירור משהו המעורב בו בזה אלים כח חזקת היתר של המים ולכך אין כח ביד ע"א לאסרו מכח התערובות ובפרט דאיסור משהו הוי רק דרבנן א"כ בזה הוי רק ספק משהו יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דבידו לשמרו הוי כבעלים עליו תליא מלתא ובזה לא הוי כבעלים גם הוי כמה ספקי שמא ניטל הככר טרם מעל"ע וגם פירור לא נתערב בו וגם שמא משקרת לכך אין לחוש בדיעבד ומי שאינו מאמין בלבו להמשרתת מותר לשאוב ולזה שהמשרת' מהימנת לי' אסור. והבאר השני' שמעידה הקטנה נראה דאף במהימנת לי' מותר דבקטן אף במהימן לי' כיון דאין בו דעה ל"ש מהימן לי' ואף דבהל' טרפות סי' מ"ח סעיף י"ב מפורש דבקטן חריף יש לסמוך היינו דשם איסור תורה גם מלתא דשכיחא דשכיח למצוא כן בכרס משא"כ בזה דהגוי' תתכוין לא שכיח לכך אין לקטן נאמנות כלל וגם מהימן לי' ל"ש בקטן דאין בו דעה כנ"ל: