שאלה אם מותר למכור חמץ לקלי הדעת שהם ימכרוהו לנכרי. נראה שחלילה ע"י איש כזה דידוע דמכירת חמץ הוי ערמה ובדאורייתא ל"מ כמ"ש התב"ש ומה דבחמץ מהני משום דבדאורייתא בביטול סגי ודעת כמה דחמץ ידוע ל"מ ביטול אכתי איך נסמוך על הערמה בדאורייתא אך י"ל עפמ"ש הטו"ז בסי' תל"ד דאנן סהדי דנותן לשליח החמץ במתנה והמק"ח תמה דהרי לא עשה בו קנין ולק"מ דזה הוי כמכירי כהונה דל"ב קנין דבאמת עיקר הוי מה שגומר בלבו להקנות וכל הני דבעי קנין במעשיו היינו רק לגלות מחשבתו ולהיות מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דגמר ומקני אבל היכי דהוי אומדנא דגמר בלבו להקנות ל"ב קנין וה"נ בזה כשהגיע זמן איסורו אנן סהדי דדעת כל אדם דאם ל"מ הביטול אז גמר ומקני אותו לנכרי במתנה ונעשה של הנכרי ויוצא ממ"נ ותינח אם המוכר החמץ מוכרו לנכרי בעצמו אז גמר ונותן במתנה או אם מכרו לישראל אחר והאחר מוכרו לנכרי אז בעל החמץ גמר ומקני להקונה והקונה להנכרי אבל אם קונה החמץ חשוד ובעל עברות א"כ נהי דאמרינן בש"ס דחמצן של ע"ע מותר מיד לא שביק היתרא וכו' כבר כתב הח"י דלא שייך בזה"ז דכולי ע"ע להכעיס נינהו ויש לחוש דבכה"ג בעל החמץ מקנה אותו לגמרי להקונה ומ"מ הקונה שהוא חשוד לא יקנה אותו בלב שלם לנכרי ושוב ל"מ מכירתו דהוי ערמה והוי חמץ שעעה"פ ואף דאחה"פ הוי רק דרבנן מ"מ לא נחשב הערמה בדרבנן כיון דפסח גופו הוי מה"ת ועבר עליו בב"י ממילא כיון דעל חמץ עברו בב"י אסור לאחה"פ ומכ"ש דיש לחוש אולי לא יבטל החמץ כיון דבזה"ז לא אמרינן לא שביק היתרא וכו' וא"כ אולי לא יבטל ומכ"ש דלבו בל יהי' עמו בשעת הביטול וממילא דל"מ המכירה דהוי הערמה ויהי' רבים נכשלים באיסור חמץ שעעה"פ לכן אין למכור לקלי הדעת וחשודים על דברים האסורים והוא ברור. ועיין בחבור על או"ח משנת תקצ"ט דף י"ח ע"ב בזה: