המג"א והאחרונים בסי' ת"ל הביאו דעת מהרש"ל שיש לאכול מעט מקמחא דפסחא כדי לתלות וכו' והמג"א חולק עליו ונראה דהמהרש"ל לשטתו דס"ל בש"ע סי' תצ"ח בנתערב דם בהמה ודם חי' חיישינן שמא מכסה דם הבהמה לבד וכו' והובא בטו"ז שם מוכח דס"ל דבלח בלח נמי אין בילה ממש והטו"ז באמת השיג עליו ובחידושי להל' יו"ט הבאתי ראי' למהרש"ל מתוס' חולין ופרשתי כוונתו דבלח בלח בנתערב ממילא נמי משכחת לה שלא נתערב יפה יפה רק דיש לו תקנה שיערבנו יפה יפה עיי"ש א"כ א"ש דכאן בקמח בקמח נהי דהוי לח בלח היינו לחומרא דבעינן ס' אבל מ"מ יש לחוש שמא לא נתערב יפה יפה ואף אם נימא לו לערבו דלמא ישכח מלערבו יפה או דבהרבה קמח אף אם יערבנו יפה שמא לא יוכל לערבו כ"כ יפה או שמא לא ידקדק לערבו כ"כ יפה לכך צוה לאכול מעט ולכך אם יש כאן חשש חמץ שלא נתערב יפה יתלה שכבר נאכל והוי כאן ספיקי טובא שמא אין כאן חמץ כלל ואם יש כאן שמא נתערב יפה יפה ואם לא נתערב שמא נאכל כבר כנלפענ"ד דעת מהרש"ל ולשטתו בזה דס"ל אף בלח בלח אין בילה ממש ולדידי' נראה אף בשאר איסורים דמותר ביש ס' אין היתר רק לערבו יפה יפה תחלה קודם אכילה דבלא"ה חיישינן שמא עומד במקום אחד האיסור בפ"ע ונהי דלא נהגינן הכא בפסח יש להחמיר כן ודו"ק: