שא' באחד שהי' חולי מרה שחורה ואמר כ"פ שבודאי לא יחי' ואח"כ הלך ולא ידעו מה הי' לו ערך ה' שבועות נאבד מתוך הקהל ואח"כ מצאו אותו נטבע בנהר רגליו וחצי גופו הי' נטבע בטיט היון של הנהר וחצי גופו וראשו במצולת המים וראו אותו בתוך השעה והעיד ע"ד בזה"ל וויא איך האב נאר אנגעהויבען ארויסציהן איהם פון דעם וואסער האב איך איהם תיכף דערקענט אויף דעם פנים גאנץ גיט אז דאס איזט עזריאל אהרן ווארין דאס פנים איזט גאר גאנץ אין ער איזט אין גאנצען גאר גאנץ אין זיינע מלבושים האבע איך אללע דערקענט אין אויף דעם הארץ האט ער געהאט וויא שופין אין קרעצליך אזוי ווי לישייעס דאס גאנצע הארץ איזט געווען ווי איין לישייא אין דאס לאפסידעקיל איז געווען פון נייע ציץ אין אויפגעריסען אויבין ביים האלז אזוי ווי זוגתו האט דאס אלץ געזאגט פריהער הן סימן גופו והן סי' הד' כנפות. שוב העיד עד שני בזה"ל איך האב דערקענט דיא מלבושים דעם שפענציר אין די הויזין פין בלא גיוואנט וואס ער איז תמיד אין זיי געגאנגען אין דעם פעלץ אין דעם פלאשטץ פון אויבין אין זיין היטל איז גיווען אין בוזים אין זיין לייפסידעקל האב איך אויך דערקענט עס איז גיווען דער ריס פין אויבין וואס איך האב דאס אלליין איהם אמאהל צי ריסין אין דאס פנים האב איך מורא געהאט צו זעהן, כ"ז העידו עדים שראהו תיכף ואח"כ ראוהו עוד עדים והעידו על הבגדים וגם על סימן הלישייא הכל ממש כנ"ל רק שעל הפנים אמר אחד מהמגידים שראה אח"כ שהי' נתפח בפנים ואין יכול להגיד שהכירו בפנים רק המלבושים וסימן של לבו ע"כ תוכן הגב"ע. תשובה. הנה היתר האשה הזאת לא נפלאת הוא ע"פ עדות אחד שהכירו בפניו מיד כשהעלוהו וגם לא ראה הטביעה וגם מצד הכרת כל בגדיו דל"ח בזה לשאלה וגם מצד הסימן שעל לבו דזה הוי בצמצום מקום והוי סימן מובהק ואף אם הוי ס"א די בצירוף הכרת בגדיו לדעת מהר"ל מפראג ובהכרת כל בגדיו י"ל כ"ע מודים. ומה שחשש רו"מ היות כי הי' משוגע אולי השליך כל בגדיו הנה ז"א חשש כלל חדא דנהי דהוחזק לד"א לשטות מ"מ לשאר דברים לא הוחזק וכל עוד שלא ראינו שהי' דרכו להשליך בגדיו אין לחוש לזה דאף דקיי"ל דשוטה לד"א הוי לכל התורה היינו רק לענין דבר שצריך דעת וכונה בזה אמרינן כיון דהוי שוטה לאחת מאלו הוי עכ"פ אינו בר דעת ואין לו דין בר דעת ואין דעתו דעה וגם לענין שחיטה חיישינן שמא לא עשה מה שצריך לעשות ולשוא"ת חיישינן בשוטה אבל להיפוך לחוש לקום ועשה לעשות מעשה שגעון למה שלא הוחזק לעשות זה אין לחוש אף לשוטה והרבה יש לחלק בין שוא"ת לקום ועשה, ועוד הרי הש"ס פריך חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ניחוש לשאלה ומשני אוכף לא מושלי אינשי ומ"ט לא ניחוש שמא נפל מעל החמור בלי ידיעת הבעלים ובע"כ דל"ח לנפילה אף שאינו בר דעת ודברי הח"מ שכתב דה"ה דחיישינן לנפילה ומכירה המה תמוהין וישבתי דבריו במק"א ועכ"פ פשטא דסוגיא מורה דל"ח לנפילה אף שאינו בר דעת וא"כ ה"נ בהכרת כל בגדיו כיון דהם לא מושלי אינשי ל"ח בזה לנפילה אף שאינו בר דעת ואף דהאחרונים הביאו דעת השבו"י להחמיר בשוטה לשאלה אף לכלים דלא מושלי אינשי אין לחוש לדבריו (ועיין לקמן עוד מזה) ונהי דדעת כמה פוסקים דאף במה דלא מושלי אינשי חיישינן לדידן מכח דעכ"פ מובהק לא הוי מ"מ הרי חזינן דאחרונים לא חששו לזה בהכרת כל בגדיו ובע"כ דעדיף מכלים דלא מושלי אינשי או דלא חששו לדעה זו במ"ע ובפרט בנ"ד הרי עכ"פ מוכח דכלים דלא מושלי הוי סי' רק דס"ל דלא הוי ס"מ ועכ"פ אמצעי הוי וא"כ בהצטרף הסימן שבגופו דהוי עכ"פ כס"א וא"כ בהצטרף ב' אמצעים נעשה מובהק לדעת כמה ואף החולקים בזה כתבנו כ"פ בתשובה דבג' אמצעים ודאי נעשה מובהק וא"כ כאן כיון דהכירו הד' כנפות שלו והוא ג"כ לא מושלי אינשי וא"כ אף להמחמירין בזה הוי עכ"פ ס"א וכל בגדיו הוי סי' שני והסימן בגופו הוי סימן מובהק ונעשה ודאי מובהק לכ"ע ולכך האשה זו מותרת בלי ספק. ומה שהביא דברי הנו"ב שכתב למה לא יועיל ס"א עכ"פ מכח רוב והביא דברי הגאון מו"ה יואב שהובא בכתב יושר שלו שדחה זה ורו"מ קלסי' ובעיני לא הוטב סברתו כלל והדמיון שמביא אין לו דמיון כלל דודאי לו יהיו אלף אנשים יחד אם כולם אין בהם סימן זה רק בשנים מהם ונאבד אחד מהם ודאי דאין כולם נכנסין בספק רק אלו השנים והיינו כיון דראינו סימן זה גם בשני אבל אם לא ראינו סימן זה בשום אדם רק בזה לחוש שמא יש עוד אחד בהם בסימן כזה ראוי לילך בתר רובא לדון את כולם אחר הרוב שלא הי' בהם סימן זה וא"כ ה"נ כיון דלא ראינו שיהי' מוחזק במקום הזה עוד אחד בסי' כזה וא"כ ראוי לדון את כל העולם אחר הרוב שאין בהם סי' זה רק בזה ואף אם השכל מורה דיש עוד אנשים בסי' זה מ"מ הרי ודאי ממקום רחוק מאוד לא בא אחד לכאן וזה מלתא דלא שכיחא הוא ואין לחוש לזה רק דעיקר החשש שמא מאלו הסמוכין הוי איש אחר שהי' בו סי' זה וא"כ באלו הסמוכין ראוי לנו לילך ב"ר שלא הי' בהם סימן זה ורובא דאורייתא ויפה הקשה הנו"ב: