נדון שא' אשיבהו בקצרה מה שנסתפק אם היא נאמנת שמת היות שהי' בבוטשאן אז שעת הדבר שמתו כמה אלפים ונסתפק אם מהני מה דאומרת קברתיו (ובבאה"ט נסתפק בזה בדבר אם מהני קברתיו או הוי כמלחמה) הנה לדעתי אין כאן מקום ספק כלל כיון דבמלחמה גופו יש פלוגתא אם מהני קברתיו ובדבר יש פלוגתא אם דומה כלל למלחמה או לא א"כ פשיטא דהוי ס"ס לקולא דלמא דבר אינו כמלחמה ואת"ל כמלחמה דלמא במלחמה גופו מהני קברתיו ועוד כיון דברעבון מפורש בש"ס דנאמנת בקברתיו והרי רעבון מפורש בש"ס לל"ב דרבא דרעבון גרוע ממלחמה ומ"מ מהני קברתיו ובדבר הוי דעות אם הוי כמלחמה או לא והוי כן ב' לישני בש"ס ועכ"פ מוכח דלא גריעי ממלחמה וא"כ כיון דרעבון גרוע ממלחמה ומהני קברתיו מכ"ש בדבר דמהני קברתיו ולומר הטעם דאין דרך לשהות בדבר עד שתקברנו זה ודאי אינו דחזינן דלא"ה הוא ואין דרך שום אדם להניח מתו מלקברו ולברוח ובפרט דחזינן דרוב ב"א לא ברחו מכח פחד הזה ולמה נימא שיש אומדנא שהיא ברחה ולא המתינה עד הקבורה לכך בודאי קברתיו נאמנת ועוד כיון דבשני עדים לא שייך בדדמי ונהי דלא חתם רק הרב מ"מ הרי הי' הנייר דבוק באגרת והי' בו עוד ג' חתומים ונהי שלא הי' על גוף האגרת הרי על זה שוב היא נאמנת לומר דחתמו הם על גוף הענין להעיד על מיתתו והרי על זה לא שייך בדדמי ואף את"ל דאינה נאמנת אף לומר קברתיו מכח כיון דחזק הדבר בלבה תהי' משקרת על הקבורה מ"מ אין לנו להוסיף עוד יותר לומר דגם שאר דברים אינה נאמנת והרי י"ל דוקא לומר קברתיו תשקר כי כל מיתה לקבורה עומד ובזה מורית לעצמה היתר לומר שקברתיו ואף שלא הי' כן אבל לומר שאר עדות שאין זה נמשך מזה ודאי לא עבידא לשקר ונאמנת על זה. ועל מה שחשש כי היא אמרה שפ"א אמר לה בעלה ששם אביו עזריאל ובכתובה ותנאים נכתב בשם אביו משה ליב הנה בזה אין חשש ואין לנו רק הכתובה והתנאים ומה שאמר לה שם אחר אין זה כלום חדא כיון דהוי לה מלתא דלא רמיא לאינשי ולא אסקא אדעתה לזכור שם אביו י"ל דשכחה וטעתה עתה בשם עזריאל ואף אם אמר לה כן אפשר שיקר לפני' ומה לנו בכך ואין לנו לחקור אחר טעמו יהי' מה שיהי' כי ידוע לנו עפ"י התנאים והכתובה שם אביו ועי"כ נודע לנו שאחיו הי' בקהלתכם אין לחוש בזה יותר. וגם מ"ש רו"מ שאחות החלוץ אינה יודעת אם זה הוא שמת אין בזה שום מיחוש כיון דקיי"ל אין חוששין לב' יב"ש כל שלא הוחזקו וא"כ ה"נ כיון שעכ"פ אומרת האשה שאיש הזה יודעת שהוא אחיו של ישראל אברהם בן מו"ה משה ליב הוא אחיו של זה החלוץ והאשה מעידה שזה האיש ישראל אברהם בן מו"ה משה ליב מת א"כ מצטרפין זה עם זה וע"י שניהם היא מותרת לחלוץ. ויש להוסיף תבלין לדברינו מ"ש דהיא נאמנת לומר דהעדים חתמו על גוף הענין והוא דנראה דדין זה אם במלחמה מהני קברתיו או לא תליא בזה להך טעמא דאשה נאמנת מכח דייקא ודאי נאמנת לומר קברתיו כיון דבזה לא שייך בדדמי ולמשקרת אין לחוש כיון דאשה דייקא אך לטעם דנאמנת מכח על"ג בזה י"ל דכאן סבורה דלא עבידא לגלויי דסומכת שמת ולכך שוב משקרת לומר קברתיו ולכך כיון דבאמת הוי זה אבעיא דלא איפשטא אם נאמנת מכח על"ג או מכח דייקא לכך חיישינן הכא והכא לחומרא וא"כ תינח התם על קברתיו י"ל דסבורה דלא על"ג דסומכת שמת אבל בזה לומר דהעדים חתמו על גוף הענין בזה הוי על"ג ממש ובפרט לפמ"ש במק"א בתשובה להוכיח דאין כל על"ג שוין יש על"ג דהוי על"ג מיד וזה ודאי מהני מה"ת כדמוכח גבי אשתמודעינהו ויש שאינו על"ג מיד כגון במת בעלי בזה הוי מבעיא בש"ס אם מהני וא"כ ה"נ לומר על העדים שחתמו על גוף הענין על אגרת הרב זה הוי על"ג ממש וזה מהני כמו אשתמודעינהו ומהני ודאי מה"ת ולכך בזה ודאי אף במלחמה ובדבר נאמנת. העולה מהנ"ל שהאשה מותרת לקבל חליצה בלי חשש ופקפוק: