שא' בהיותי בק' ב"ד ע"ד העגונה שבעלה הי' קאממאכיר והלך בדרך לק' לובשיווקי וכן הי' דרכו ללכת שמה תמיד בברחו מפני הגזרה והי' עמו ל"א קאממע כי הי' סחורתו בכך ונמצא הרוג ולא הי' ניכר פניו כלל רק כל בגדיו הכירה אשתו היינו הלייבסרדקיל של ציצית הי' לבוש בו וכן הפרציילע על הצואר ועוד איזה דברים הי' עליו ממש והכירה אותם בט"ע וסימנים ושאר בגדיו היו מונחים תחתיו והכירה אותם הכל גם נמצא עמו הקאממע הנ"ל והשבתי כי רפואתה הוא בנקל בעזה"י מכמה טעמי אחד הוא מצד הכרת הבגד של ציצית וכבר כתבו האחרונים דזה לא מושלי אינשי וגם במה דהי' המעשה שהכירה השק של תפילין שלו והנה בזה נמי הוי ממ"נ לומר דהשאיל השק עם התפילין אין מדרך להשאיל תפיליו והוא ילך בדרך בלי תפילין דאף דמותר ליטול טלית של חברו שלא מדעתו ומכ"ש מדעתו דעביד דמשאיל היינו לפי שעה ע"ד להחזיר לו מיד ועודו עמו בעיר או בדרך אבל להשאיל לחברו בדרך והוא ילך בלי תפילין זה לא עביד להשאיל ולומר דהשאיל רק השק והתפילין לקח עמו אין דרך ליקח תפילין דרך בזיון בלי נרתקן ובפרט אם יש לו נרתקן לומר דשיילו לאחר והוא יחזיקן בלי נרתקן זה אינו עושה וא"ל דלמא עשה לעצמו שק אחר דא"כ גם במ"ש האחרונים דבבגד של מצוה לא עביד להשאיל ניחוש נמי שמא עשה לו אחר ובע"כ דלתרתי ל"ח לעשי' ושאלה וא"כ הוי ממ"נ אין לחוש בזה לשאלה. מיהו בזה יש לחוש דלמא השאיל לו תפיליו לפי שעה בהיותם יחד בדרך ונפלו עליהם לסטים והוא ברח והשני נתפס ולפי שעה בהיותו עמו בדרך יחד שפיר יש לחוש לשאלה ואינו דומה לבגד ד' כנפות דשם למה לו לשיילי' לפי שעה אין דרך לשייל זה רק ללבישה ממש ולא לפי שעה ולימים הרבה אין דרך לשייל משא"כ בתפילין דדרך לשיילם לפי שעה להתפלל יש לחוש לכך. ובהיות כן נתחדש לנו חומרא אחת דאם נמצא אצלו טלית המיוחד לתפלה גרע ובזה שפיר חיישינן לשאלה לפי שעה שהי' עמו ונפלו עליהם לסטים וברח ולא הקילו רק בבגד של ד' כנפות דאינו עשוי לפי שעה זה לא עביד לשייל ועכ"פ לפ"ז אין ראי' מן הכיס של תפילין רק מן הד' כנפות שפיר יש ראי' ועוד כיון דכאן הכירה כל בגדיו וכבר כתבו האחרונים דבכל בגדיו ל"ח לשאלה ואף דכאן לא נמצאו כולם עליו רק מונחים תחתיו מ"מ הן אמת דהב"ש כתב דבסמוך לו ל"מ ואינו דומה לפירות בכלי אך הקצה"ח בהל' אבדה חולק ובתשובה הארכתי ואף לפ"ד הב"ש י"ל דלא קאמר רק בסמוך להרוג ולא תחתיו ממש דעיקר טעמו י"ל דיש לילך ב"ר דעלמא ואף דהוי קרוב לנהרג הרי רוב וקרוב הולכין אחה"ר וא"כ הרי כתב הרמב"ן בפ"ב דב"ב גבי הני חצבא וכו' דאשתכח בפרדסא דבמקומו ממש קרוב עדיף מרוב וכ"כ הסמ"ע בסי' רנ"ט וא"כ ה"נ כיון דהוי תחתיו ממש הוי מקומו ממש ועדיף מרוב וכ"כ בקצה"ח כעין זה. גם אף אם הוי סמוך לו י"ל דהנה הך חשש דשאלה אינו רק מדרבנן וכמ"ש בשו"ת חמדת שלמה כן דודאי רובי דאינשי לא משיילי בגדיהם בפרט בדרך רק דבזה חיישינן למיעוטא כמו דחיישינן במשאל"ס כן החמירו בז וא"כ תינח היכא דליכא מעלת קרוב אבל היכי דהוי מעלת קרוב אז אמרינן ממ"נ אם אזלינן ב"ר דעלמא ואין לסמוך על הקרוב הרי רובא דעלמא לא משיילי ודי בהכרת בגדיו שעליו ואם חיישינן למיעוטא א"כ שוב נגד המיעוט מהני הקרוב ושוב הוי כולם שלו ושוב אין לחוש לשאלה מכח ממ"נ דאם אזלינן ב"ר אין לחוש לשאלה מכח אלו שהוי מלובש ואם ניחוש למיעוטא שוב מהני הכרת כל בגדיו דבזה אזלינן בתר קרוב. ויש לצרף מה שנמצא בידיו הקאמליך והוא דבר העומד לסחורה ולא עביד לשלויי דדבר העומד לסחורה הוי מוקצה דאין דרכו להשתמש בו ובפרט בקאממע דמצוי הוא להיות השינים משתברין דלא עשוי לשלויי והוי כהני דלא מושלי אינשי ולא גרע מאוכף דמסקף לחמרא. וא"ל דניחוש למכירה כמ"ש הח"מ ז"א דכבר תמהו עליו ע"ז ולכך נראה דהח"מ לא אמר רק בדבר העומד לסחורה ולמכור אז אין לחוש לשאלה כנ"ל וחיישינן למכירה אבל מה דהוי שלו עשוי לעצמו אין דרכו למכרו דאין בעה"ב עשוי למכור כליו ומה"ט ס"ל לר"י דאין לבעה"ב המוכר כליו אונאה ולכך אף דלא קיי"ל כן מ"מ לחוש למכירה ל"ח דאין דרך למכור כליו שלו ובזה יש לחוש לשאלה ואם עומד לסחורה אין לחוש לשאלה אך יש לחוש למכירה א"כ בנ"ד דהוי תרתי ביחד י"ל כיון דלחוש לשאלה הוי רק חשש רחוק והוי רק דרבנן לכך לא החמירו רק בחד חששא או לשאלה או למכירה אבל לתרתי ביחד ל"ח והבו דלא לוסיף עלה וכאן דניכר מקצת בגדיו שעליו וגם הקאממע א"כ ממ"נ לחוש לשאלה ל"ש בקאממליך ולחוש למכירה ל"ש בכלי' ולתרתי ביחד ל"ח וז"ב. גם יש לצרף דעת המבי"ט בנאבד באותו דרך אמרינן היינו האי שנאבד היינו שנמצא ואף דחלוקין עליו היינו רק אם אין מעלה בזה רק זה אבל אם הוי עוד סי' ע"י בגדיו רק דיש לחוש בזה לשאלה והרי רוב ב"א לא משיילי אינשי רק דבזה החמירו למיעוטא כמשאל"ס א"כ תינח היכי דאין מעלה רק הכרת בגדיו אבל ביש עוד חזקה דהיינו האי שנאבד י"ל דהתוס' כתבו בע"ז ל"ד דהיכא דהוי רובא וחזקה נחשב מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ ל"ח א"כ י"ל ה"נ בא"א נהי דהחמירו רבנן לחוש למיעוטא לא עדיף ממה דס"ל לר"מ בעלמא דחייש למיעוטא ולכך הכא היכי דהוי רובא וחזקה אף בא"א לא החמירו ושוב כיון דרובא לא משיילי וגם חזקה דהיינו האיש שנאבד לכ"ע ל"ח לשאלה ומה גם דעכ"פ בזה כיון דהוי חזקה וקרוב י"ל דזה עדיף מרובא דעלמא ושוב אמרי' דהני הנמצאים קרוב לו נמי הוי שלו ושוב בכל בגדיו אין לחוש לשאלה ולכך מכל הלין טעמי נראה דאשה זו מותרת להנשא וישבו ב"ד ויתירו אותה כדין: