מה שנסתפק לדעת הסוברים דל"מ ט"ע במסלפ"ת אם תחלה העיד הנכרי במסלפ"ת ע"י ט"ע ואח"כ הגיד סתם במסלפ"ת אם מהני או לא. לדעתי פשוט דל"מ ואינו דומה לראייתו בשם הח"מ וב"ש בדין אם לא הי' הנכרי מתחלה מסלפ"ת ואח"כ הגיד לפ"ת דנאמן דהתם אין החשש מתחלה מכח טעות רק לשמא משקר לכך אם אח"כ חזינן דמסלפ"ת דהוי כחזקה דאינו משקר לכך נאמן אבל מזה דאין החשש מכח משקר רק דטעה בדמיונו א"כ מה בכך דמגיד אח"כ לפ"ת סוף סוף אמרינן דמחמת טעותו מתחלה סובר באמת שמת ולכך מגיד כן לפ"ת ולא גרע ממ"ש בסעיף י"א בהג"ה ביצא קול שפלוני מת ואח"כ כתב אחד שמת פ' דאין סומכין על אותו כתב דשמא מכח הקול כתב כן ואף החולקים שם היינו דעכ"פ הכותב לא ידענו אם שמע אותו קול או אם סמך עליו או לא אבל כאן חזינן דהנכרי סמך על ט"ע שלו והגיד כן ודאי יש לחוש שאח"כ נמי מעיד רק עבור אותו ט"ע ובאמת י"ל דטעה בדמיונו וז"ב. וראיתי בק"ע סי' כ"ו שהרא"מ חולק ע"ז וס"ל דמהני ט"ע אף בנכרי וראייתו מא"ז גדול בנכרי שהעיד שראהו צף ע"פ המים עיי"ש ז"א די"ל דהתם מיירי שראינוהו שנטבע תחלה במים רק דהוי משאל"ס דאסורה ובזה כיון דיצאה כבר מאיסור תורה ואין כאן רק איסור דרבנן בזה סמכינן גם על ט"ע דנכרי ובפרט די"ל היינו האי שנאבד האי שנמצא וכמ"ש המבי"ט ונהי דלא קיי"ל כוותי' מ"מ היכא דיש ט"ע דנכרי ג"כ מהני אבל היכא דאסורה מה"ת י"ל לכ"ע ל"מ ט"ע דנכרי וז"ב. והנה הרמ"א דייק וכל סימן דמהני בישראל מהני בנכרי ולמה לא דייק וכל סימן וט"ע דמהני בישראל וכו' משמע דכוונתו כך עפמ"ש הב"ש בס"ק ע"ו בשם הת"ה סי' רל"ט דאפשר אף ס"מ לא מהני וכו' משמע דבט"ע פשיטא לי' דל"מ ובסימנים מספקא לי' ולכך בט"ע דפשיטא לי' אף דהרא"מ פליג דמהני חשש לחומרא וס"ל ט"ע ל"מ אבל בסימנים דמספקא לי' וכיון דלהת"ה הוי ספק ולהרא"מ פשיטא לי' דמהני לא שבקינן ודאי של הרא"מ מכח ספקו של הת"ה לכך ס"ל להרמ"א דט"ע ל"מ וסימנים מהני כ"נ דעת הרמ"א ולדעתי א"א לומר כן ולחלק בינייהו רק או דמהני תרווייהו במסלפ"ת או תרווייהו ל"מ דאי ס"ד דט"ע ל"מ וסימנים מהני למה לא נקט זה בחולין פ' גה"נ דקאמר מריש ה"א דסימנא עדיף מט"ע דהרי מהדרינן אבידתא בסי' ולא מהדרינן בט"ע ולמה לא הביא ראי' מנכרי מסלפ"ת דמהני בסי' ול"מ בט"ע ובע"כ דבמסלפ"ת אין לחלק בזה רק או דמהני בין ט"ע בין סי' או תרווייהו ל"מ וז"ב. ועפ"ד הנ"ל דיש לחלק בין אם הוי חשש משקר או טועה וע"פ דין הנ"ל שהבאתי דהיכא דיצא קול מתחלה שמת יש לחוש אח"כ שמכח הקול הוא מעיד י"ל בזה מה שהק' השער אפרים במה דפריך הש"ס בסוף יבמות וליחוש דלמא צרה ולא פריך ודלמא נכרי הוא והש"א מוכיח מזה דל"ב קישור דברים במסל"ת ולדידי צ"ע מש"ס דקאמר שם פונדקית נכרית היתה ומסלפ"ת זה מקלו וזה תרמילו וזה ס"ת שבידו (כן הגירסא ברי"ף) ובש"ס הגירסא זה קבר שקברתיו וקשה הול"ל בקיצור נכרית ומסלפ"ת היתה ולמ"ל אריכות הזה ובפרט בלשון המשנה דקאמר לכשתהא הפונדקית נאמנת פונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו משמע דעיקר הסמיכה הוי על הוצאת מקלו ותרמילו ולמ"ל זה הרי עיקר הנאמנות שלה הוי דהוי מסלפ"ת הול"ל מסל"ת היתה ומזה מוכח דעל מסל"ת לא הוי סמכינן רק על מה שאמרה זה מקלו וזה תרמילו וא"כ מוכח דבעינן קישור דברים ולכאור' יש לדחות די"ל דלעולם בעלמא ל"ב קישור דברים רק דכאן שאני כיון דהם שאלו אותה אי' חברנו נהי דמסיק הש"ס דמ"מ כיון דהתחילה לבכות תחלה דינה כמסל"ת מ"מ בזה כיון דאינה מסל"ת ממש לכך בעינן עכ"פ קישור דברים אבל היכי דהוי מסל"ת ממש ל"ב קישור דברים אך כד דייקינן נראה דמוכח להיפוך דיל"ד דתחלה האריך הש"ס ואמר מסל"ת היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו ואח"כ כדפריך והא אי' חברנו אמרו לה ומשני כיון דחזינהו קא בכי' ואמר לה אי' חברנו ואמרה להם מת וקברתיו ולמה לא סיים גם בסוף ואמרה להם זה מקלו וזה תרמילו וכו' אך ראה כמה עמקו מחשבות חז"ל דאם הוי מסיים כן אחר פירכת הש"ס והא אי' חברנו קאמרי לה הוי אפשר לומר דרק מכח שאלה זו היתה מוכרחת שתאמר קישור דברים אבל אם היתה סתם מסל"ת לא הוי בעינן קישור דברים לכך קמ"ל אדרבא דאף ששאלו לה אי' חברנו מ"מ כיון דקחזיא דבכי' תחלה די בזה במסל"ת במת וקברתיו כמו בעלמא ולא נתחדש בזה דבר מלעלמא רק מה דבעינן שתאמר זה מקלו וכו' היינו מכח דגם בעלמא בעינן קישור דברים ובלא"ה לא הוי מסל"ת כלל ודוק ולפ"ז מוכח להיפוך דבעינן קישור דברים דא"כ קשה קו' הש"א הנ"ל דלמה לא פריך דלמא נכרי הוי אך לפי הנ"ל י"ל כך דלנכרי לא הוי מצי פריך די"ל דמיירי דבאמת שהי' שם עדות אחרת שמת ע"פ ע"א או מסל"ת רק דהוי ס"ד כיון דנשמע הקול תחלה שאמרה איש פ' נשכו נחש אולי מחמת אותו הקול הוא מעיד לזה קמ"ל דל"ח והשיאו את אשתו לכך לא מצי פריך דלמא נכרי כיון דנכרי אינו חשוד להשאיל ואין לחוש למשקר רק דהתורה לא נתנה לו נאמנות ולכך אם אח"כ העיד אחד באופן המועיל אין לחוש שמא מכח הקול הוא מעיד דהקול גופו לא מחזקינן לי' למשקר רק דאין לסמוך עליו אבל כשיש עדות אחרת דמהני מצד עצמו ל"ח שמא מכח זה הקול הוא מעיד ולכך לא פריך רק הש"ס ודלמא צרה הוא ובזה חיישינן לכוון להכשיל לכך ל"מ אף דהוי מסל"ת דיש לחוש שמא מכח הקול הזה הוא מעיד אח"כ וכן מורה לשון הרי"ף והרא"ש שכתבו אע"ג דהוי ע"י שאלה לא נפקא מכלל מסל"ת משמע דדינו ככל מסל"ת דעלמא וכיון דמוכח מכאן דבעינן קישור דברים ה"ה בעלמא הוי כן וא"ש: