ע"ד שא' הנה כיון דכתבו באגרת שהוא מקהלתכם ודאי ידעו או שמעו מזה וא"כ הוי שמו ושם עירו ולדעת כמה פוסקים די בשמו ושם עירו במקום עגון וקיי"ל כן להלכה במ"ע וכאן א"צ לזה כיון דהוי נמי שם אמו ומה לי שם אמו או שם אביו ובפרט דגם שאר סימנים מהני כמ"ש בק"ע דהוי כמו מרדכי פארח או אשכנזי ובפרט דגם הוי כאן שם מלאכתו שהי' העפטר והוי נמי כמו שאר סימן דמהני והוי כשמו ושם אביו ושם עירו וגם מה שנמצא בידו רעציפיס מן המעות ששלח לביתו אם אמת כן ג"כ הוי סימן כי הרעצפיס הוי מדברים דלא מושלי אינשי אך מה דאין האגרת מקוים מאונגארן וכתבו לשם וכתב האדון של הבי דואר שאין שם רב והכותב האגרת החתים עצמו בשם רב לכאורה זה גרע ממצאו כתב ישראל שאינו כיון דהוי בו שקר ומוכח דשקר ולכך י"ל דזה גרע ולכך יראו להתברר הדבר ע"י רה"ק דשם ואם לא יתברר נראה להקל בזה וכבר כתבתי בתשו' כהמקילין בכתב ישראל אף שאינו מקוים וכאן נראה אף להמחמירין כאן דאיכא עוד הוכחה מן הרעציפיס ומן המעות ששלח לביתו וזה דברים דלא מושלי אינשי הוי עוד רגל"ד בזה ודאי מהני בצירוף כתב ישראל ויש כדמות ראי' מסוף יבמות דקאמר לכשתהא פונדקית נאמנת פונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת שבידו ופרש"י שם שהרי לא עלי' סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו, ס"א לכשתהא פונדקית נאמנת כלומר באותו ענין שהאמינו הפונדקית הוי נמי שאר אשה נאמנת שהרי הפונדקית הוציאה להם וכו' ועל הסימנים סמכו עכ"ל א"כ מוכח דלולי הסימנים לא היתה נאמנת רק בצירוף הסימנים וכן מורה לשון התוס' שם שכתבו בשם הירושלמי דלאו מסלפ"ת היתה רק דעשו אותה כמסלפ"ת וא"כ מוכח דע"י צירוף הסי' האמינו לה אף דלולי הסי' לא היתה נאמנת א"כ ה"נ בכתב ישראל הוי כן אף דלא מהני מצד עצמו מהני בצירוף שאר האומדנות וק"ו הוא דמה עדות נכרית ומסלפ"ת שלא מהני מדינא רק מתקחז"ל ומ"מ אף דלא מהני מפאת עצמו מהני בצירוף מה שהוציאה מקלו ותרמילו מכ"ש בכתב ישראל דמן התורה לא חיישינן לזיוף רק מדרבנן דמהני בצירוף שאר אומדנות וע"א נמי לכמה דעות נאמן מן התורה בעדות אשה. ובהיותי בזה תמהתי על הרי"ף והרא"ש שכתבו דשמעינן מהא דהיכא דמתחיל הנכרי וממסלפ"ת וכו' עיי"ש וכן קיי"ל בש"ע סי' י"ז סעיף ט"ו והדבר תמוה מנ"ל כן הרי בש"ס משמע להיפוך דלא מהני זה רק בצירוף הסימנים ועכ"פ ברש"י ותוס' בשם הירושלמי מבואר כן והי' ראוי לחוש לדעתם. והנה באמת בהרא"ש לא העתיק כלל הלשון בסוף המשנה הפונדקית הוציאה מקלו ותרמילו וכנר' שלא הי' לפניו גרסא זו וכ"נ מפה"מ להרמב"ם לא הי' בגרסתו כן וכן בלשון הרי"ף שבידינו אין בו סיום זה רק בין שני חצאי לבנה הוסיפו זה ובאמת כל המוסיף גורע כי נראה מהרא"ש דהרי"ף לא גרס כן במשנה ולכך הוכיח שפיר דהוי מסלפ"ת וי"ל עוד דס"ל להרי"ף דמה דקאמר הש"ס מהו גריעותא דפונדקית פונדקית הוציאה מקלו ותרמילו וכו' זה תליא בדין אם חיישינן לשאלה או לא ע"פ מה שהקשיתי מכבר דמה ראי' ממה שהוציאה מקלו ותרמילו ניחוש לשאלה ולכך י"ל דהרי"ף והרא"ש ס"ל דהסוגיא אזיל למ"ד דל"ח לשאלה לכך ס"ל דזה אינו נדון כמסלפ"ת כיון דשאלו אי' חברנו רק מכח צירוף הסימנים מהני וכן יסבור הירושלמי שהביאו התוס' אבל אנן דקיי"ל דחיישינן לשאלה א"כ אין ראי' מן הסימנים מוכח דזה נחשב מסלפ"ת ממש אף דשאלו אח"כ אי' חברנו מיהו לדינא עכ"פ קשה כיון דמרש"י ותוס' משמע דלא הוי נאמנות לה רק בצירוף הסימנים ולא הוי דינה כמסלפ"ת ממש איך לא הביאו דעתם. גם לפי דברי התוס' משמע דחכמים ור"ע מחולקים דר"ע ס"ל דהי' לה דין מסלפ"ת ממש ורבנן ס"ל דלא הו"ל דין מסלפ"ת ממש א"כ מה ראי' מייתי הרי"ף והרא"ש מדברי ר"ע הרי רבנן פליגי עלה והרי הלכה כר"ע מחברו ולא מחבריו ובפרט בזה דקיי"ל דמשיאין אשה ע"פ נשים א"כ מה ראי' מביאין הם דהוי מסלפ"ת בכה"ג אף היכא דליכא אומדנות אחרות וצ"ע. עכ"פ בנ"ד בכתב ישראל נראה דודאי מהני אומדנא המוכח בנדון זה והוי כמו מקלו ותרמילו דהתם לכך אם לא יתברר משם האמת נראה להתירה כך וישבו ב"ד ויתירו לה כדין נשאת בע"א. דברי הטרוד הק' שלמה קלוגר: