שא' מהגאון מוהרמ"צ אבד"ק סמבור. בנדון המינקת כבר נשאלתי ע"ז מק' סטריא ע"י הרב מו"ה שמשון שכתב שנחוצה להנשא בל"ג בעומר והנה להיתר איני נזקק אפי' היתרה פשוט ובמעשה זו לא הי' דעתי להצטרף להיתר רק אדרבא הי' דעתי נוטה לאיסור לכן לא השבתיו וזה ד' שבועות כתב אלי הרב הנ"ל ענין אחר וכתב שנצטער על שלא השבתיו וצרפו רבנים אחרים והתירוה והשבתיו דבמה שהתפאר שהתירוה אין בו כדי התפארות ויה"ר דתשרי תרבא והשיב לי בזה"ל שמתחרט על הדבר וכמה גדול כחן של צדיקים שתיכף אחר הנשואין נפלה האשה מן העלי' וכו' ועדיין מוטלת על ערש דוי עכ"ל בקיצור הנה הודה במקצת וכפר במקצת מה שלא גילה דגם הבעל הולך ומתנוני ואמרתי ברוך ה' שנוקם נקמת חכמיו וגזרתם. וכעת נדבר לדינא הנה ודאי יפה הורו לאיסור וכל הג' היתרים אין בהם ממש. הנה היתר הפ"י ודאי חס להזכיר מלצרף זה אפי' לקולא מחמת טעמים אחרים כמו שהארכתי ולא אדבר כעת רק בדברים פשוטים דהרי הרמ"א הביא דמה דבעינן חודש העיבור ג"כ ולמה לא סמך לקולא מכח ס"ס דלמא די בט"ו חודש ואת"ל כ"ד דלמא כדעת דאין חודש העיבור בכלל והרי בכל מקום הוי צד קולא כיון דבשעת הדחק די בט"ו חודש ובע"כ דאין מצרפין זה אפי' לצירוף ס"ס ולשאר קולות נמי לא מצרפין כלל הך דינא דט"ו חודש וא"כ אם הרמ"א וב"ש והט"ז וכל הנמשכין אחריהם לא צרפו זה כלל לקולא איך נסמוך אנן נגד כל הראשונים ואחרונים. והיתר השני מכח הצייגניס הנה זה א"צ לדידן נשאל אף לפסקי בעלי בתים ויעידו כי אין ממש בהצייגניס של הדקטורים שלנו אפי' למשרי ביעא בכותחא כי הם חשודים על כל עברות שבתורה ודינם כרשעים להכעיס וכמה פלפלו הפוסקים אם לסמוך על עדות הרופאים באיסור בימים הקדמונים אשר לא נחשדו לשקר מכ"ש בימים הללו ובעד מתנה מועטת נשיג מהם כל צייגניס שבעולם אשר לא יזכר ולא יפקד ועיין בב"י הל' גיטין סי' קל"ד בסוף הסי' וז"ל וירא אנכי מאוד פן ילך ויביא שטר מהביטול הן שיהי' בדרך אמת או בדרך שקר כי בעונותינו שכיחי פריצי ורמאי וכו' הרי כבר בדורו חשש לעידי שקר כי שכיחי פריצי ומכ"ש בדורותינו צריך לדקדק מאוד באיסורא על מי לסמוך ואף ביוה"כ שהוא ספק נפשות אין אני רוצה לסמוך על רופא ישראל כשיש רופא נכרי דידוע דישראל אפיקורס גרוע מנכרי רק במקום דליכא נכרי מוכרח אני לסמוך עליהם כי בנפש הוא אבל באיסור חס להזכיר לסמוך עליהם ואין סומך עליהם רק שכמותם. ובנדון היתר הג' מה שגם בן הראשון לא הניקה הנה דבר זה מביא לידי גיחוך דבזה תצא מדין מינקת ויפה דחו רו"מ דאין ראי' כלל מהריב"ש ואני אביא ראי' יותר מן הש"ס פ"ה דכתובות דפריך שם מר"נ דשרי לבי ר"ג ולמ"ל לתרץ דלא הדרו בהו טפי הו"ל לתרץ דהם לא הניקו מעולם בניהם דעשירים היו וגם מה פריך הש"ס למ"ד נתנה בנה למניקה מותרת ממ"ש ר"נ הלכה כר"מ בגזרותיו נימא דהמתיר כוונתו דנתנה בנה הקודם למניקה ובע"כ דאין לחלק ויש כמה נשים שתחלה לא הניקה ואח"כ כשנתדלדלה או משאר טעמי מתחלת להניק בעצמה כן ה"נ י"ל אם תחזור בו המינקת ולא יהי' לה מינקת תניק בעצמה ושפיר חייל עלי' תקחז"ל של איסור מינקת לכך יפה עשיתם שאסרתם אותה ולא הנחתם להנשא במקומכם. וכעת נדבר מדין אם עבר ונשא אם צריך להוציא או לא גם בזה הדין עמכם. ומ"ש רו"מ זה מסברא כיון דאתם מחיתם בה אין זה שוגג. זה אמור בד"מ סי' י' ס"ק ד' וז"ל וכתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ב ס"ג אפי' אמר החכם הגדול שבעירכם ציוה שלא יכניס ואחרים התירו לו מ"מ לא הי' לו לעבור פי הגדול ואם עבר וכנס צריך להוציא עכ"ל והנה לא מבעיא כי לפי דעתי כבוד רו"מ הוא נחשב גדול נגד המתירין רק אף בלא זה הרא"ש מיירי דגם המתירין הם מאותו עיר לכך לולי שזה האוסר הי' הגדול שבהם לא היו נחשבין מזידין כיון דהוא יחיד נגד רבים אבל אם המתירין אינן מבני העיר והאוסר הוא החכם שבעיר כיון דעכ"פ בעירו הוא הגדול והוא אוסר אין לך אלא שופט שבימיך ואליו ראוי לשמוע יותר ולא נחשבו שוגגים רק מזידים. והנה אם כי זה דבר ברור הוא אך א"צ לזה דבלא"ה נעלם מכם דברי הגהת ח"מ במקומו ס"ק ה' וז"ל והנה לפ"ז לא מקילין אפי' בת"ח הטועה אפי' בכהן ר"ל כהן שקידש תוך ג"ח ע"פ הוראת ת"ח שהורה לו כך וכו' אפ"ה אין מקילין בו וצריך לגרש עכ"ל מבואר כוונתו דאף אם אין הנושא ת"ח רק שהורה לו ת"ח וטעה נמי יוציא דקנסינן להת"ח המורה שלא יועילו מעשיו וכמו במבטל איסור דאסור אף למי שנתבטל בשבילו הרי דקנסינן אף לאחרים שלא יועילו מעשיו כן ה"נ הת"ח הטועה בדין קנסינן לי' שלא יועילו מעשיו שהתיר להם וצריך לגרש וכיון דהוראה זו הוי בטעות ודאי דצריך לגרש מכ"ש בהצטרף תרווייהו יחד שהרב הג' מו"ה מאיר צבי וכל בני עירו צעקו ככרוכיא והם לא שמעו ונסעו למק"א להנשא ודאי אין זה שוגג רק מזיד וצריך לגרש לכך יזהירו את הבעל לגרש ואם היא לא תרצה יכול לגרשה בע"כ ואם הבעל לא ירצה לגרשה יבשרוהו שיהי' סופו חמור מתחלתו בבכורו ישאנה ובצעירו יגרשנה ועלינו יערה רוח הבורא ועיין בק"א תשובה לצד השני: