שא' ע"ד האשה שנבעלה רק בעילה ראשונה מבעל ואח"כ נראה לה בחלומה שזינה אחד עמה וניערה ומצאה באותו מקום זרע תחתי' גם הי' כואב לה המקום מאוד וכשחזרה ושינתה והקיצה שנית מצאה איש שהי' ישן בחצר לפני חדר משכבה עומד אצלה וכשניערה ברח אם צריכה הפרשה ג"ח כיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. תשובה. הנה לכאו' דברי הח"מ שכתב דבעינן נבעלה תוך ג"ח אין מוכרחין ולכאורה הי' נ"ל מלשון הרמ"א להיפוך דכל שנבעלה לבעלה תחלה יהי' אימתי שיהי' מותרת והטעם כיון דמצינו בתוס' נדה ג' דאמרינן לא פלוג בדרבנן לקולא ועיין ביו"ד סי' קצ"ו לענין ו' עונות דאף דלא מחזקינן בין שמשה ללא שמשה מ"מ כל שלא באה לכלל שמשה אינו בכלל ל"פ עיי"ש א"כ י"ל ה"נ כיון דנבעלה לבעלה תוך ג"ח לא בעינן הבחנה א"כ ל"פ בין נבעלה תוך ג"ח או לא הכל מותרת ובפרט גבי מזנה או אנוסה דבלא"ה יש פלוגתא להקל רק דאנן קיי"ל לחומרא והיינו מכח ל"פ וא"כ כיון דעיקר איסורה רק מכח ל"פ לכך ממילא אם יש לה בעל אמרינן להיפוך ל"פ ומותרת רק אם לא נבעלה עדיין לבעל כלל אז כיון דלא באה לכלל בעילה כלל בזה לא שייך ל"פ היפוך ממ"ש ביו"ד גבי לא באה לכלל שמשה כן הי' נראה כוונת הרמ"א אך לפי לשון הד"מ בשם הא"ז מקור דין זה דסיים דבנבעלה לבעלה תחלה תלינן שממנו נתעברה נראה דצדקו דברי הח"מ דבעינן דוקא שיהי' אפשר לומר שממנו נתעברה אבל היכא דא"א לתלות צריכה הפרשה וא"כ ה"נ בביאה ראשונה כיון דא"א לתלות העיבור בבעל בעינן הפרשה ואף דלא הוי ביאה ודאית רק נראה לה בחלום מ"מ נראה דאחר כל האומדנות נראה שהי' ביאה ממש ובפרט סופו מוכיח על תחלתו שחזר לאוולתו והרי אפי' לענין קטלא דקיי"ל דשפטו העדה והצילו העדה ואין הולכין בד"נ אחה"ר ומ"מ קיי"ל דלא בעינן רק שיראו אותם כדרך המנאפין ולא בעינן שיראו כמכחול וכו' רק כל ששוכבין זע"ז חייבין מיתה וא"כ מוכח דאף לקטלא סמכינן על אומדנא הברור לנו מכ"ש בזה לענין הבחנה דאזלינן בתר אומדנא. ומ"ש רו"מ דבאנוסה יש להקל דיש בזה דעות אין נראין דאדרבא בזה בעת השינה גרע דבשלמא כשהיא ערה אמרינן דאשה מזנה הופכת עצמה מיד אחר הביאה אבל זו דהיתה ישינה א"כ לא ידעה להזהר וא"כ אדרבא לכ"ע בעינן בזה הבחנה וגם י"ל אדרבא כיון דלה נמי לא הי' ברור לכך לא הפכה עצמה וא"כ בזה לכ"ע בעינן הבחנה ופרישה ג"ח: