להגאון מ"ו משה זאב היילפרן אב"ד זלטיפלי. ע"ד שאלתו אם נאמנת על כלות ימי הנקה והביא דעל הבחנה מבואר בכה"ג ובבאה"ט הנה לא ידעתי למה לא תהי' נאמנת הרי ילפינן מוספרה לה דע"א נאמן באיסורין והיא נאמנת על נפשה ועל נדתה מה אמרת התם ליכא חזקת איסור כמ"ש התוס' בפ"ק דגיטין אך בזה יש חזקת איסור הנה הרי בע"א נאמן באיסורין הוי בעיא בש"ס ר"פ הא"ר אם ע"א נאמן באתחזק איסורא ונשאר הדבר בספק עיין ש"ך יו"ד סי' קכ"ז וממילא בדרבנן הוי ספקו לקולא וכן ראיתי בספר אחד בשם הרשב"א שכתב כן דבדרבנן ע"א נאמן אף באתחזק איסורא ועוד הי' נראה דזה לא נחשב אתחזק איסורא דע"כ לא מבעיא בש"ס בע"א באתחזק איסורא אם נאמן רק בדבר דהוי החזקה לאיסור בודאי וההיתר אינו בודאי כמו בטבל דמייתי שם הש"ס ביבמות וכדומה אבל בדבר דהוי ההיתר נמי ודאי ובא ממילא מכח זמן וא"כ כמו דהאיסור הוי ודאי הוי נמי ההיתר ודאי וא"כ בזה"ז שאנו מסופקין אם הוי מימות כד"ח או אח"כ זה הוי רק כספק בה"ש וכחתיכה מב' חתיכות וכבר כתבנו בתשובה דאף דבש"ס חשבו לחתיכה מב"ח לא נקבע איסורא היינו רק לענין אשם תלוי דבא על הספק בזה כיון דעכ"פ הוי ספק אלים וחייב באשם תלוי אבל לומר דהוי החזקה כודאי בזה לא הוי חתיכה מב"ח כודאי דכמו דיש כאן איסור ודאי הוי נמי ההיתר בודאי והוי נמי חזקת היתר לכך לא נחשב כודאי רק בחזקה דמעיקרא דהוי לאיסור ואין ההיתר בודאי בא מכח זמן אבל בחתיכה מב"ח נאמן ע"א בודאי וזה הוי כוונת התוס' בפ"ק דגיטין שכתבו דנדה אינה בחזקת שתהא רואית כל שעה והכונה כיון דיש זמן שרואית ויש זמן שאינה רואית הוי כחתיכה מב"ח ולא הוי אתחזק איסורא וע"א נאמן וא"כ ה"נ בימי הבחנה והנקה. ועוי"ל בזה כאשר כתב כ"ת די"ל בזה מכח על"ג. ומ"ש כ"ת דלמה באומרת נתגרשה אינה נאמנת אף דיש בידה מעב"ד והרי הוי על"ג זה לק"מ ועיין בב"ב קל"ד בבעל שאמר גרשתי דא"נ דאם איתא דגרשה קלא אית לה הרי אף דהוי בידו לגרשה א"נ ומכ"ש דלא מהני בזה על"ג וגם בלא זה גרושין לא נחשב על"ג כמפורש בש"ס בסוגיא דתרי ותרי דגרושין יכולה להכחישו מיתה א"י להכחישו הרי דגרושין לא נחשב על"ג אבל אימתי נתגרשה זה שפיר הוי על"ג ע"י עדים. ומ"ש כ"ת ראי' מיבמות מ"ב דפריך ונבדקה דרך הליכה ומשני שמחפה משמע דאינה נאמנת. אין מזה ראי' די"ל התם כיון דקאמר אשה מחפה עליו כדי שיטול בנה בנכסי בעל השני א"כ הוי עיקר עדותה משום ממון וכיון דנוגע גם לממון נחשב כעדות ממון ואין ע"א נאמן אבל היכי דהוי עיקר העדות לשם איסור אף דנ"מ גם לממון אם תחלת העדות משום איסור י"ל דנאמנת דומה לזה מבואר בחו"מ סי' פ"ז ומכ"ש אם הוי לימי הנקתה דהוי כל דינו רק לענין איסור ולא לממון דנאמנת ולכך נסתפק הכה"נ בימי הבחנה דוקא דשם נ"מ גם לממון אבל אם הוי בימי הנקה דהוי רק לאיסורא פשיטא דנאמנת וכדמות ראי' לזה ממה דמשני הש"ס דאשה מחפה עליו כדי שיטול בנה בנכסי בעל השני ולמה לא קאמר כיון דמעוברת חברו אסורה וא"כ אם יוודע שהיא מעוברת יצטרך לגרשה לכך מחפית עליו שלא יוודע שהיא מעוברת ויגרשנה ולפי הנ"ל א"ש שמכח זה היתה נאמנת לומר שאינה מעוברת אך כיון דנ"מ לענין ממון והיא מחפית בשביל כך הוי כעדותה לענין ממון ולכך אינה נאמנת אבל אין לומר דלכך לא משני כן דלא ידע עדיין הטעם מפני מה אסורה מעוברת חברו עד אח"כ דמה בכך הרי עכ"פ זה מבואר במשנה דמעוברת חברו אסורה והול"ל הטעם מכח שמחפית שלא יוודע שהיא מעוברת חברו ויגרשנה ובע"כ כנ"ל דבשביל זה היתה נאמנת רק כיון דכוונתה לממון לכך אינה נאמנת ודו"ק. העולה מזה לדינא דנראה דנאמנת לענין ימי הנקתה אף לדעת הב"ש בסי' קנ"ז דאין ע"א נאמן נגד חרגמ"ה י"ל התם הוי בחרם חשש דאורייתא אבל בדרבנן ודאי דנאמנת וז"ב: