1
שא' במומר שגירש את אשתו והיתה מניקה וגמלתו אחה"פ ונשאת בשגגה שלא ידעו הוא והיא שאסורה להנשא וכד"ה ישלמו לה בר"ה הבע"ל. הנה מה שרימז בלשונו להקל בזה מצד גרושה זה אינו נראה דכל עיקר הטעם המתירין בגרושה הוי מכח דיש לה בעל והחיוב עליו או ישגיח הוא עלי' ויתבענה לדין א"כ תינח בישראל אבל במומר ל"ש כל הני טעמים ובזה החיוב עלי' להניק מדין הקרוב קרוב קודם לצדקה והוי בזה כמו אלמנה מיהו מטעם אחר נראה כדבריו כיון דנראה מדבריו שכבר הוי יותר מט"ו חודש וגם הוי יותר מי"ח חודש כדאי הוא היתר הפ"י בק"א לסמוך עליו בדיעבד לענין דל"ב גרושין רק דדי בהפרשה בעלמא ולכך נראה דיפרשו זה מזו עד כד"ח ובחודש העיבור יעשה כפי ראות עיניו אם יהי' קשה להם בהפרשה יתיר להם אחר כד"ח ויעלה העיבור למנין ואם לא קשה להם לא יהי' העיבור למנין: