שא' נדון האשה הגרושה אשר הגידו הרופאים כי ההנקה יזיק לה ונתנה הולד למניקה כ"ו טבת ובתוך ג"י כבר פסק חלבה ונתגרשה ביום ב' ג' שבט והבעל קודם הגט קיבל ע"ע בכל חומר להיות הנקת הילד ע"ח ונעשה כן ע"פ קאמפרמיסס מהנבררין אם מותרת להנשא. תשובה. הנה בגוף הדבר סמך על עדות הרופאים שיזיק לה ההנקה וכבר הארכתי שמשמע מתשובת אחרונים דאין לסמוך על עדותם רק בצירוף שאר הוכחות ואומדנות ועוד בר מן דין כתבנו דמה שמגידין שההנקה יזיק אין זה דומה לחלבה ארסיי המפורש בח"צ דהרי באמת קיי"ל כר"מ בגזרותיו בזה דגזר הא אטו הא והכלל כך הוא דלא פלוג חז"ל בתקנתן וכל שהיא בכלל שם מניקה אסרוה חז"ל להנשא אבל אם אין לה שם מניקה כלל לא נכנסה בכלל גזרה זו ולכך בשלמא אם החלב גופה ארסיי וא"כ אין החלב ראוי להניק הוי כמו צמקה דדי' וכאין לה חלב דמיא כיון דגוף החלב יזיק לולד אבל היכא דהחלב ראוי לולד רק דהאחריות הוי לה בשום דבר עכ"פ לא יצאה מכלל שם מניקה ושוב ל"פ חז"ל בתקנתן ולכך אף אם הי' אומדנות המוכיחין לזה נמי לא מהני אך זה היינו באלמנה או אף בגרושה אם עכ"פ נזדמן זה אחר מיתת בעלה או אחר גרושי' אבל בגרושה ונודע קודם הגרושין וכבר נתנה בנה למניקה בלא"ה ידוע דעת הר"ש הזקן שמתיר בגרושה ואף דאנן לא קיי"ל כוותי' מ"מ אם נתנה בנה למינקת מקודם וגם פסק חלבה מקודם הנה זה גופו מה שהחמירו הפוסקים דבעינן דוקא ג"ח מקהי בה אקהייתא הרא"ש הובא בב"י דלמ"ל ג"ח וכתב דאפשר דהי' ידוע להם שבתוך ג"ח אפשר שיוחזר חלבה וא"כ תינח באשה דעלמא אבל בחולנית שצפד עורה על עצמה בזה ידוע שלא יחזור לה החלב ל"ב ג"ח ובזה ל"ש ל"פ דל"פ לא הוי רק אחר הגרושין שחל עליו שם תק"ח דמינקת אסורה להנשא ולכך ל"פ בתקנתן אבל באם פסקה להניק קודם הגרושין א"כ בשעת הגרושין לא הי' לה שם מניקה כלל וקודם הגרושין לא חל עלי' איסור הנשואין כלל ולכך לא שייך בזה ל"פ ולכך כל שבאמת אפשר לחוש שיחזור לה החלב אסור אז בעינן ג"ח אבל היכא דמסתמא לא יוחזר לה החלב ל"ב ג"ח ואף אם נימא דבכל ענין בעינן ג"ח מ"מ היינו רק באלמנה אבל בגרושה ופסקה מקודם להניק ופסק חלבה מקודם בזה ודאי ל"ב ג"ח ובפרט לפי משמעות הר"מ בס"ק יו"ד דדוקא אם בגרמתה עשתה בעינן ג"ח אבל אם הוי ע"י איזה סיבה ל"ב ג"ח וא"כ ה"נ כל שעשתה כן ע"י שום מניעה והכרח ולא ברצונה ל"ב ג"ח כל שאינה מדעתה רק ע"פ ההכרח. ועוד י"ל דאף החולקים על ר"ש הזקן היינו רק בגרושה דכיון דעד הנה היתה מחויבת להניק רק ע"י הגרושין נפטרה מלהניק כיון דלא חל פטור הנקה רק אחר גרושין ובשעת גרושין היתה מחויבת עדיין הוי בכלל גזרת מינקת אבל אם קודם הגרושין נפטרה מלהניק מודים הכל שמותרת כיון דבשעת הגרושין לא היתה חייבת להניק ולאו מכח הגרושין נפטרה מלהניק ודוקא אם בלא"ה היתה מחויבת להניק רק מכח הגרושין נפטרה בזה לא מהני להוציאה מכלל מניקה וכל שאם לא נתגרשה היתה מחויבת להניק אף עתה שנתגרשה עשו חז"ל בזה כאלו לא נתגרשה ונשארה בחיוב הנקה אבל כל שלולי הגרושין נמי כבר היתה פטורה להניק אינה בכלל מניקה וכאן ה"נ כיון דקודם הגרושין כבר נפסק הדין שהבעל מחויב להשכיר מינקת אחרת כבר יצאה מכלל מניקה קודם הגרושין ובזה נתחזק דעת תשובת אמונת שמואל שפסק באם הכניסה לו ב"ש דאינה מחויבת להניק מותרת להנשא והוא כתב כן רק לדעת הר"ש הזקן ולדעתי י"ל דגם ר"ת מודה בזה. ומה שהקשה עליו בנוב"ק מן הש"ס דקאמר שם הן הן דברי ב"ש והרי לב"ש אינה מחויבת להניק וקשה מזה לדעת הר"ש הזקן וי"ל דס"ל להר"ש הזקן דתקחז"ל הוי רק כך דכל שמחויבת להניק אף אחר מיתת בעלה אף אם אינה מחויבת רק דחזינן שהניקה עד הנה מרצונה רק ע"י בקשת הנשואין נמנעה מלהניק אז גזרו חז"ל שלא תנשא והוי בכלל מניקה אבל אם אינה מחויבת להניק ולא חזינן שבשביל רצון הנשואין היא נמנעת מלהניק רק י"ל דבלא"ה לא היתה מניקה ע"ז לא גזרו חז"ל להיות מוכרחת להניק ובפרט לפ"ד הסוברים בסי' פ' דא"י הבעל לעכב עלי' שלא תאכל דבר המסוכן לולד מכח דצערא דגופא עדיף וא"כ לכאורה קשה למה גזרו במינקת שלא תנשא מכח סכנת הולד ולכאורה הי' נראה דמזה ראי' לדעת הר"ש הזקן דס"ל דבגרושה מותרת להנשא רק באלמנה אסור לפ"ז א"ש דלכך דייק הש"ע בסי' פ' דהבעל א"י לעכב ולא כתב עליו שהיא מותרת להנשא דודאי אם לא הי' בעל היתה אסורה להנשא כיון דמוכרחת להניק איך תאכל זה להסכין הולד רק התם מיירי שיש לה בעל וביד הבעל ליתן הילד למינקת אחרת ואין עלי' לחוש לסכנת הולד יותר ממנו ועליו החיוב יותר להוציאו מסכנה רק דהוי ס"ד כיון דהיא מחויבת לו להניק יש בידו למנעה שלא תאכל ותניק בזה קמ"ל דמצדו א"י לעכב ויש לה רשות לאכול ואי משום סכנת הולד ישכור לו מינקת אחרת וא"כ הה"נ בגרושה אין לה לסבול צערא דגופא משום סכנת הולד ועל הבעל החיוב להשתדל להוציאו מסכנה ובמ"ש מתיישב מ"ש הב"ש שם על הרמב"ם מנ"ל לפסוק כר"י ולפמ"ש נתיישב מיהו להחולקים על הר"ש הזקן תקשה משם ודוחק לומר שהם ס"ל כדעת הי"א בסי' פ' שיוכל לעכב אך בע"כ דאין הענינים דומין זל"ז ומניעת הנשואין אינו בכלל צערא דגופא אבל גוף הנקה ודאי הוי צערא דגופא ולכך תינח אם בלא"ה היתה מניקה רק מכח הנשואין נמנעת להניק לא נחשב צערא דגופא אבל אם בלא"ה נמנעת להניק נחשב צערא דגופא ואין לכופה להניק עבור חשש סכנת הולד לדעת הרמב"ם בסי' פ' ולכך ס"ל להר"ש כך דבשלמא אלמנה אף עתה מחויבת להניק ובשביל הנשואין לא ידחה סכנת הולד אבל בגרושה נהי דעד עתה הניקה מ"מ י"ל דנחשב לה צערא דגופא רק מה שהניקה עד הנה היינו מכח ההכרח שמחויבת להניק אבל כיון שתתגרש ולא תתחייב אנן סהדי מסתמא לא תתרצה להניק ולכופה א"א בשביל צערא דגופא וא"כ בשעת גרושין לא נכנסה בכלל מניקה דמסתמא לא תניק ואף אם אח"כ נמי מניקה מ"מ הוי כאלו נתחייבה להניק אחר גרושין וכאלו אשה אחרת נתחייבה להניק דלא נאסרה להנשא דעיקרו בתר שעת גרושין אזלינן ואז לא הוי לה דין מניקה א"כ תינח לדידן כיון דכל אשה חייבת להניק אין ראי' במה שעד הנה הניקה די"ל מכח הכרה עשתה כן לכך אם מגרשה י"ל מסתמא מעתה לא תניק ונחשב לה צערא דגופא לכך אינה בכלל מניקה אבל לב"ש דס"ל דכל אשה אין חייבת להניק א"כ אדרבא כיון דגם קודם הגרושין לא היתה חייבת ואעפ"כ הניקה א"כ חזינן דלא נחשב לה צערא דגופא ההנקה א"כ בזה בשעת גרושין אנן סהדי דלולי הנשואין דגם עתה תניק כבתחלה רק מכח הנשואין תמנע מלהניק שוב הוי בכלל מניקה בשעת גרושין עכ"פ והנשואין אסרו בשביל סכנת הולד ובזה א"ש כוונת האמונת שמואל דבהכניסה לו ב"ש ודאי אם עד גרושין או מיתת הבעל היתה מניקה רק עתה נמנעת אחר מיתה וגרושין בודאי שייך גזרת חז"ל דגזרו על מניקה ואף לר"ש הזקן אסור רק דכוונתו דמקודם נמי פסקה להניק רק אם היתה מחויבת להניק ומת הבעל לא מהני זה אם לא פסקה ג"ח מקודם אבל אם אינה חייבת וגם קודם המיתה לא הניקה אז ל"ש עלי' גזרת מניקה ולפמ"ש גם הב"ח מודה בזה וא"כ בנ"ד דהי' לה חשש סכנה א"כ מקודם הגרושין נמי לא היתה מחויבת להניק בחשש סכנה וגם פסקה קודם הגרושין ל"ב ג"ח ובמ"ש נתיישב קו' הנו"ב הנ"ל ע"נ דאדרבא לב"ש גרוע מה שלא היתה חייבת כלל ואעפ"כ הניקה ולפ"ז בנ"ד בהצטרף כל היתרים הנ"ל מתחלת הגרושין לא היתה בכלל מניקה ומותרת להנשא אחר צ"א יום וז"ב ופשוט לדינא: