מה שנ"ל ליישב הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו הא דריש גלותא שנתנו בנה למינקת (עיין סי'...) והוא דיש לדייק בלשון הברייתא פ"ה דכתובות דתנא נתנה בנה למינקת או שמת או שגמלתו וכו' וקשה הרי הוי זה ואצ"ל זה אם בנתנה למינקת ועדיין יונק מותרת לדידי' מכ"ש במת או גמלתו שאינו יונק כלל ולכך נראה דנתנה בנה למניקה הכונה קודם שילדתו הכינה לעצמה מניקה ואז תיכף בשעת לידה לא חל עלי' שם מניקה כיון דנתנה אותו קודם לידתו למניקה לכך מותר אבל באם לא נתנתו רק אחר לידתה אף להך מ"ד אסור אבל במת או גמלתו קמ"ל אף דבזה חל עלי' שם מניקה מ"מ מותרת ולפ"ז י"ל דמעשה דר"ג שהתיר ר"נ הוי נמי כן דנתנו קודם שילדתו בזה סמכו על הך סברא דלא הדרו בהו כיון דלא היתה בחזקת איסור מעולם אבל היכא שנתנה אחר שכבר ילדה כיון דחל עליו שם איסור לא מהני אף בבי ר"ג ולא סמכינן אהך סברא דלא הדרי בהו להוציאה מחזקת איסור ולפ"ז י"ל דהדין הזה יהי' תלוי בהני שני טעמים למה מעוברת אסורה אם מכח דחסה או מכח סתם מעוברת למניקה קיימא דלהך טעמא דלכך מעוברת מכח דסתם מעוברת למניקה קיימא וא"כ י"ל כיון דמניקה עצמה אינה אסורה רק מכח חששא שמא תתעבר ומעוברת דאסורה הוי מכח חששא דמסתמא למניקה קיימא וכיון דאינה אסורה רק מכח כמה חששות לכך מהני הך סברא דשאני ר"ג דלא הדרי בי' ולכך התירה ר"נ להנשא כשהית' מעוברת עדיין וכיון דכבר הותרה אף אם ילדה אח"כ לא תצא מהיתרה אבל לטעם דחסה כיון דבשעת עיבור אסורה בלא"ה להנשא ולעולם לא הותרה וא"כ שוב אף כשילדה אסורה מכח מניקה דכיון דכבר היא בחזקת איסור ולא מהני עוד סברא דלא הדרי בהו דאף דקיי"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור היינו אם אין חזקה אחרת קודמת לחברתה אבל אם חזקה אחת גורמת לחברתה והרי אף להך סברא דחסה זה נשאר אמת דסתם מעוברת למניקה קיימא דהחוש מעיד רק דמעוברת בלאו ה"ט אסורה מכח דחסה וכיון דעכ"פ סתם מעוברת למניקה קיימא מהני חזקת איסור דעיבור לאסור מינקת וא"כ כיון דכבר אסורה שוב לא מהני הך סברא דלא הדרי בהו כשכבר באה לכלל מניקה וא"כ י"ל ר"נ ס"ל כרבי יהודא דדבר שאינו מתכוין אסור ובע"כ לדידי' מעוברת חברו אינו אסור רק מכח סתם מעוברת למניקה קיימת לכך התיר להו בעודה מעוברת בנתנה בנה למניקה עד שלא נולד והותר להם להנשא בעודה מעוברת אבל לדידן דקיי"ל דבר שא"מ מותר והוי איסור מעוברת מכח דחסה א"כ כיון דאחר שבאה לכלל מניקה לא מהני נתנה בנה לכ"ע לכך אף בהך דלא הדרי בה לא מהני א"כ ה"ה בנתנה בעודה מעוברת לא מהני מכח ממ"נ דעתה אסורה בלא"ה מכח מעוברת ואח"כ כבר היא בכלל מניקה ואינה יוצאת מחזקת איסור ולא סמכינן על הך סברא דלא הדרי בהו נגד חזקת איסור ולכך השמיטוהו ודוק: