שא' בנדון המינקת אינני מזדקק אפי' בהיתירה פשוט רק היכא דפסק חלבה בחיי בעלה דאינה בכלל מינקת אך נדון דידי' אינו דומה לפסק חלבה בחיי בעלה דהמעיין בב"י הביא לשון הרא"ש בתשובה וז"ל ולשון ר"מ כך הוא שאינה נקראת מינקת חברו אם פירשה מלהניקו ונתנו למינקת ב"ח קודם מיתת הבעל ומאחר שלא מצינו התרה אא"כ מת הולד ובאנו לסמוך על הר"מ בשם הגאונים צריכין אנו לדקדק בלשונו שכתב אם פירשה מלהניק דמשמע פירשה לגמרי ופסק חלבה לגמרי ואינה מניקה כלל עכ"ל כמו כן אני אומר שפירשה מלהניקו היינו שפירשה מדעתה וכן צמקו דדי' דוקא צמקו שהיא היתה בריאה וצמקו דדי' אז לא שכיח שיוחזר לה החלב בזה יצאה מכלל מניקה אבל מה שפירשה מתוך חלי' אין זה לא בכלל פירשה ולא בכלל צימוק דדים וזה הוי הדבר שכמה פעמים בעת חלי' אין לה חלב ואח"כ כשחוזרת לבורי' חוזר לה החלב ועיין בלשון הר"ן הובא בב"י שכתב וז"ל וידוע הוא בדרכן של נשים שפוסקות קצת זמן להניק נפסק חלבן ואין ראויות עוד להניק עיי"ש וא"כ תינח בפסקו מתוך בוריין אבל בפסקו מתוך חוליין הרבה שכיחי דחוזר להם אח"כ חלבן לכך ודאי היא בכלל מניקה. והנה מה שתמה על הנוב"ק סי' י"ג והעצי ארזים ושכן כ' גם הרדב"ז וכולם פה אחד ענו ואמרו ליישב הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו ההיתר דבי ר"ג ותרצו דר"נ יסבור כשמואל דהבחנה דאורייתא ולכך נהי דגזר ר"מ בזה מ"מ במינקת לא גזר אבל לדידן דקיי"ל כרבא דגם הבחנה דרבנן שוב כיון דהלכה כר"מ בגזרותיו ה"ה במינקת וגזרינן דבי ר"ג אטו אשה אחרת ועל זה תמה רו"מ מיבמות (ק' ע"ב) דקאמר שם דלימוד דוהיתה לו ולזרעו אחריו הוי רק דרבנן לשמואל עצמו ומה לי הך קרא ומה לי קרא דוהייתי לך לאלהים ולזרעך אחריך עכתו"ד הנה אין כאן תימא ואדרבא מסוגיא דשם יש ראי' דיש סברא לומר דהוי דאורייתא דהרי ר"פ פריך שם אלא מעתה גבי אברהם דכתיב והייתי לך לאלקים ולזרעך אחריך מהו קא דרשת בי' וכו' א"כ מוכח דהוי ס"ל דהוא דאורייתא דאם רק אסמכתא מה פריך וא"כ נהי דאח"כ מסיק הש"ס דהוי רק דרבנן היינו משום דהתם בפנחס אינו מיותר מ"ש ולזרעו אחריו דקמ"ל דוקא זרעו שיהיו אחריו שנתכהן אז הוי להם דין כהנים ולא זרעו שנולדו קודם שנעשה הוא כהן וס"ל כמ"ד לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי עיין זבחים פ' טבול יום ולפי האמת א"ש דהתם לשון אחריו אינו מיותר לכך הוי רק אסמכתא אבל באברהם דהוי לשון אחריך מיותר לכך יליף מיני' שמואל להבחנה דאורייתא ואף דהש"ס ביבמות קאמר דה"ק לי' רחמנא לא תנסוב כותית וכו' שמואל לא ס"ל כן דהרי זה כבר למדו חז"ל מקרא דכי יסיר את בנך וכו' דולד שפחה הוי כמותה ותרתי למ"ל דהרי אחז"ל דקיים אברהם אבינו כה"ת עד שלא נתנה וממילא יקח כותית ומה שלקח מצרית ראשונה כבר יישבו המהרש"א בח"א ועיין ביפ"ת ונזה"ק פ' תולדות וא"כ הש"ס דקאמר ביבמות דה"ק לי' קרא לא תנסוב כותית היינו דלהס"ד לא הוי ס"ל הלימוד דכי יסיר את בנך ואיצטרך קרא דלזרעך אחריך לומד דולד שפחה כמותה או דס"ל הך לימוד דכי יסיר רק דס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת והוי לאברהם דין אינו מצווה ועושה לכך על זה עשאו הכתוב להיות מצווה שלא יקח כותית אבל שמואל יסבור הך לימוד דכי יסיר את בנך וס"ל דאברהם יצא מכלל ב"נ קודם מ"ת והוי לו דין מצווה ועושה עיין יפ"ת פ' בראשית ופר"ד ולכך אינו צריך לשון אחריך רק לומר דבעינן הבחנה ולכך ס"ל הבחנה דאורייתא והתם בפנחס ס"ל כמ"ד דלא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי ואיצטרך לשון אחריו לגופו ולכך ס"ל התם דהוי רק דרבנן וא"ש דברי החכמים הנ"ל ועיין תשובה שאח"ז השייך לזה: