במ"ש בסי' א' סעיף ד' הי' לו בנים ומתו הנה בש"ס יש פלוגתא בדף ס"ב דר"ה ס"ל הי' לו בנים ומתו קיים פ"ו ור"י אמר לא קיים פ"ו. ונשאלתי למה לא פריך הש"ס לר"ה ממ"ש לעיל דר"נ אומר ב"ש אומרים ב' זכרים וב' נקבות וכו' אר"ה מ"ט דר"נ דכתיב כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ופרש"י אלמא תשלומין בעי עיי"ש א"כ מוכח בהי' לו ומתו בעי תשלומין ולכאורה הי' אפשר ליישב בפשיטות די"ל דר"ה ס"ל כאידך ברייתא דר"נ אומר אף לב"ש די זכר ונקבה ולא ס"ל כהך ברייתא ראשונה אך זה דוחק כיון דר"ה מפרש להך ברייתא מוכח דס"ל כן אך נראה העיקר בזה דיש לחלק בין מתו בידי שמים לנהרגו דהנה הרי עיקר טעם דר"ה דס"ל דל"ב תשלומין מפורש בש"ס דהוי מכח דעיקר פ"ו הוי מכח דאין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף דכתיב כי רוח מלפני יעטוף ולכך כיון דהוליד פ"א די ולפ"ז נראה דהיינו דוקא אם עשה הבן שליחותו ותכלית שלו עבור מה נברא לכך כיון שנברא פ"א די בזה אבל אם לא עשה השליח שליחותו ולא גמר התכלית א"כ הי' כלא הי' והוי למפרע כאלו לא נברא עדיין כלל לכך ודאי דחוזר הוא למקום הנשמות שבגוף כבתחלה ועומד להיות נברא מחדש ולכך בשלמא במתו בידי שמים אז מסתמא עשה שליחותו וכלה ימי חייו וגמר התכלית שלו לכך ס"ל לר"ה דיצא אבל נהרגו בידי אדם ונספה בלא משפט זה עדיין לא גמר שליחותו וחוזר לנשמות שבגוף בזה ודאי לא קיים פ"ו עדיין ולכך התם בהבל דהרגו קין לכך בעי תשלומין ובזה יומתק מה דסיים הש"ס בהך קרא כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ולענין מה סיים זה הש"ס ולענין הראי' הוי די מרישא דקרא כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל אך נראה דכונה כיוון בזה דבלא"ה לא הוי יכול להביא ראי' די"ל דידע כסברת רבנן די"ל דאודויי הוא דקא מודי לכך מביא ראי' דהרי סיומא כי הרגו קין ואי הוי הודאה בעלמא למה נ"מ זכרה כאן כי הרגו קין אין זה ענין להודאה ובע"כ דהוי כוונתה לתשלומין והרי במתו ל"ב תשלומין לכך סיימה כי הרגו קין ולכך בעי תשלומין ולכך ר"ה אזיל לשיטתו דס"ל לקמן דבמתו ל"ב תשלומין ולכך מפרש כאן דטעמא דר"נ הוי דכתיב כי הרגו קין בע"כ לא הוי להודאה רק כוונתה לתשלומין ולכך הוכרחה לסיים כי הרגו קין ולכך אדרבא ר"ה לשטתו אזיל ור"י דס"ל דבכל ענין בעי תשלומין ס"ל דר"נ לאו מהכא יליף רק מקרא אחר וא"ש: