שא' בנדון המינקת. הנה לפי דעתי צריכה גט ויתפרדו כי מרמה עשו כי הנה מלבד טעמים הכמוסים מה שביקש כת"ר למצוא לה צד היתר אין בו כדי סמיכה כי עיקר היתרו מחמת אמירת הרופאים כי יזיק לה הנקה מחמת חולשת גופה ורוצה רו"מ לדמות זה לנדון של הח"צ בחלבה ארסיי הנה המעיין בח"צ בסוף סי' ג' יראה שלא סמך להתיר על עדות הרופא לבד רק מצד שכבר הוחזקה ג"פ שמתו בני' כך וגם באתה להוכחה שאלו שנתנה למינקת נשארו חיים ע"ז סמך להתירה ולא על עדות הרופא לבד ויעיין יותר בנוב"ת סי' י"ד בסופו לא סמך להתיר ע"ז לבד שהי' חלבה ארסיי רק בצירוף שאר הטעמים שהיו עשירים גדולים וכמו שהאריך בתחלתו בכמה טעמים ומה שחלבה ארסיי עשה רק לסניף ואף בזה לא סמך שם על דברי הרופא רק מטעם שכבר באו כן בכור הבחינה ג"פ שמתו והשאר נשארו חיים עיי"ש בסופו הא זולת זה לא עושהו אפי' לסניף בעלמא. ובר מן דין מה שדימה רו"מ נ"ד לדין חלבה ארסיי אין לו ענין כלל לזה דכלל גדול בכמה דוכתא שכל מה שגזרו חז"ל עשו לא פלוג בתקנתם אך זה הוי אם עכ"פ נכלל בשם ולשון התקנה אבל אם אינו בשם ולשון התקנה לא שייך בזה לא פלוג וכן הוי גבי מינקת עצמה עיין בב"ש סי' י"ג ס"ק כ' ולפ"ז א"ש דאם חלבה ארסיי הוי דגוף החלב אין ראוי להנקה והוי המניעה מצד החלב גופא זה הוי כמו צמוק שדים ממש ואינה בכלל התקנה ושם מניקה ולא שייך בזה ל"פ אבל אם החלב מצד עצמה ראוי להנקה רק המניעה מצד אחר שהוא מזיק לה נהי דמן הדין פטורה להניק שלא תסכן נפשה עכ"פ בכלל מניקה היא והרי גם גרושה או עשירה פטורה להניק ואעפ"כ מסכימין כל הפוסקים לאיסור והכי נקטינן וה"ה בזה כל שגוף החלב ראוי להנקה ובכלל מניקה היא ולא פלוג חז"ל בתקנתן ושוב ראיתי שכן מכוון בלשון הנו"ב שם שכתב וז"ל לפ"ז גם צמקה דדי' למה תהי' מותרת והרא"ש בעצמו התיר בצמקה וצ"ל דמתחלה לא גזרו רק במניקה וזו לא נקראה מניקה א"כ גם זו שחלבה ארסיי לא נקראה מניקה נראה שהתכוון למ"ש בבירור לכך אין ללמוד מזה היתר כלל ולזה הדבר ברור שהם אסורין זל"ז וצריכין גט מיד בצירוף שאר הטעמים אשר עמדי: