ע"ד שא' בנדון האשה אם היא בכלל מינקת או לא הנה אני נמנע להכניס עצמי מטעם המבואר בתפארת למשה אך זה הוא אם היא בכלל מינקת רק להיתר מטעם אחר אבל זו וכיוצא בה דלא באה לכלל מינקת בזה אינה בכלל גזרת חז"ל. והנה אם אמת כדברי הרופאים שאינה יכולה להניק מכח דתבא לידי סכנה זה נראה דעדיף מצימוק דדי' אם כל גופה אינה ראוי להניק והרי בחלבה ארסיי דעת הח"צ להקל וכן הנוב"ק סי' י"ד וזה עדיף מהתם דהתם עכ"פ ראוי' להניק רק מצד אחר שיזיק להבנים התירו ומכ"ש בזה דהיא עצמה אינה ראוי' להניק דהוי לה סכנה וחיי' קודמין דאינה בכלל מינקת אך היות כי הוא איסור ודברי חז"ל צריכין חיזוק יותר משל תורה ולכך יש לצרף להדאקטורים דשם גם השכנים הרי זה אינו דבר בהסתר להניק בנים לכך יגבו עדות משל השכנים והנכנסים והיוצאים בביתה אם היתה מינקת הבנים בחיי בעלה אם יעידו שלא היתה מינקת בחיי בעלה הוי זה ראי' לאלומי מלתא לדברי הדאקטורים דשם אך היות כי מהם לבד אין ראי' ג"כ דדלמא מכח עושרה רצתה שלא להניק לכך יעשו עוד בירור ותסע לק' פרעמיסלא להדאקטור פיזיקוש הממונה מן הקרייז או לק' רישא להפיזיקוש דשם אם הם יתנו צייגניססע דאינה ראוי' להניק מחשש שאומרים הדאקטורים אז מותרת להנשא בלי חשש ובזה יצאנו ידי שמים וידי הבריות: