שא' מקראקא באלמנה אשר זה כשנה ומחצה ילדה בן ותיכף בעודה מינקת נתעברה ונתנה בנה למינקת ובערך שנה מעת שילדה הבן הראשון באה במשבר בנים וילדה שוב בן והניקה אותו ותיכף ללידתה מת בעלה וגם אח"כ מת הילד השני זה כמשלש חדשים והאשה באה להתייעץ אשר בדעתה לגמול את בנה אשר הוא עתה שנה ומחצה מחמת שלא ישרה בעיני' המינקת ודחיתי אותה גם אמרתי לה שראוי לה לחוש לבל תנשא לאיש עד אשר יהי' לה כד"ח והלכה לאחד מגדולי המורים ואמר לה שלא תחוש לזה כלל ואנכי אמרתי מלתא דפשיטא לכו איבעיא לן טובא. הנה היטב אשר דיבר הן אמת דקיי"ל בנתנה בנה למינקת בחיי בעלה מותרת להנשא אך ידוע דבעינן ג"ח שיהי' צמקו דדי' או אם אירע שצמקו דדי' קודם ג"ח כיון דעכ"פ צמקו דדי' בחיי בעלה מותרת אבל בנדון זה הרי עכ"פ בחיי בעלה קודם מיתתו לא צמקו דדי' רק אדרבא חזר להיות בהם חלב ודאי הוי בכלל מינקת חברו והכל בעת מיתת בעלה תליא מלתא אם בעת מיתת בעלה צמקו דדי' אז אינה בכלל מינקת חברו אבל באם בעת מיתת בעלה לא צמקו דדי' הוי בכלל מינקת חברו ואף דאותו הבן מת מ"מ כיון דעדיין לא הי' לולד הראשון כד"ח הוי כאלו נתנה בנה למינקת ועדיין לא צמקו דדי' דיש לה דין מינקת ויפה אמר רו"מ ובחנם הביא רו"מ החקירה אם ביד הבעל לכופה להניק ב' בנים דאף אם אין בידו לכופה כן עכ"פ ביד הבעל לכופה להניק איזה שירצה הוא ויוכל לומר להניק הראשון והשני תתן למינקת א"כ הוי בכלל מינקת חברו גם כיון דהעיקר תלוי בצמקו דדי' א"כ נראה דהיינו בגמלתו שלא מחמת עיבור אז הוי צמקו דדי' אבל אם הוי מכח עיבור שנתעברה אז אין דדי' צומקין רק להיפוך ע"י העיבור בא חלב בדדי' כי דם נעכר ונעשה חלב א"כ ודאי לא מצמית צמית דדי' כלל וא"כ אם מעולם לא צמקו דדי' ודאי דאסורה להנשא ואף אם צמקו דדי' תחלה כיון דבעת מיתת בעלה לא הי' כן רק היתה מינקת ודאי אסורה והיטב הורה אך הדין הוי כך דאם בעת מיתת בעלה כבר הוכר הולד המינקת באופן המבואר בסי' פ"ב דכופין המינקת להניק מכח סכנת הולד א"כ בזה לא היתה האם ראוי' להניק בעת מיתת הבעל וגם לא הוי ביד הבעל לכופה להניקתו כיון דהוי סכנה לולד בזה אין לה דין מינקת חברו והוי כמו חלבה ארסיי שמתיר הח"צ וזה עדיף מחלבה ארסיי כיון דהמניעה מצד הבן שאינו רוצה להניק וסכנה הוא לו לכך אינה בכלל מינקת חברו ומותרת אבל אם בעת מיתת הבעל לא הי' מכיר המינקת עדיין והי' אפשר לאמו להניק אותו ודאי אסורה להנשא וכן אם הוי ספק אם הי' מכירה ג"כ אסורה ואין זה בכלל סד"ר להקל חדא דמוקמינן לה אחזקה קמייתא שבתחלה לא הי' מכירה ודעת כמה דסד"ר באתחזק איסורא לחומרא ומכ"ש בחזקת הגוף ואף החולקים י"ל בחזקת הגוף מודים דידוע דאלים חזקת הגוף טובא מחזקת איסור גם הוי חשש ספק נפשות דהרי תחלה גזרו כן רק מכח חשש סכנת הולד וגם מתחלה גזרו רק על הספק לכך אין אומרים בזה סד"ר ולהקל. והנה אף דאני נזהר מהתרת מינקת מטעם המבואר בתפארת למשה בהקדמה מ"מ כאן אני משיב דעיקר כוונתי לאיסורא אני בא להסכים עם דברי רו"מ רק ההיתר נמשך ממילא דצריך לפרש כל צדדי השאלה: