במ"ש בסי' י"ב סעיף א' ושני עדים המעידים לאשה שמת בעלה וכו' שאין שנים מצווין לחטוא בשביל אחד הן כן כתבו הפוסקים בשם הרי"ף בשם הירושלמי ובאמת כן מוכח גם בש"ס שלנו בפ"ב דקדושין בסוגיא דשליח נעשה עד דקאמר שם ואי אתמר בגרושין משום דאתתא לבי תרי לא חזיא וכו' ומוכח שם דאין ב' חשודין בשביל אחד אך צ"ע דדברי הרי"ף סתרי אהדדי דלקמן בסי' מ"ב הביא הרמ"א דהחשוד על העריות פסול לעדות אשה בין לאפוקי בין לעיולי והטעם דפסול לעיולא הוא מכח דמים גנובים ימתקו עיי"ש ודעת הרי"ף כן וא"כ ה"נ כיון דבאחד לא ישאנה מכח חשש שמא עיניו נתן א"כ אם אמת כן הרי הוא חשוד על עריות וא"כ גם בתרי ניחוש שמא יצא הקול שמת בעלה ובאמת מדינא אסורה להנשא ומ"מ לא נחשב מים גנובים כיון דהעולם סוברים דהקול אמת לכך מעיד כדי שישאנה אחד ויהי' מים גנובים ויכול לקלקל עמה וקשה על הרי"ף לשטתו ואפשר דזה שאני כיון דאם ניחוש לכך אף אם העדים לא ישאנה וישאנה אחר נמי ניחוש לכך וא"כ בטלת כל עדות אשה לכך לא חיישינן לה כלל וא"ש: