אי' בגיטין (נ"ז ע"ב) מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשתו לגרשה והיתה כתובתה מרובה וכו' עד והוגבו ממנו כתובתה וק"ל טובא הרי קיי"ל אין האשה נאסרת על בעלה עד שיראו אותם כדרך המנאפין וא"כ כאן דלא ראו אותם כדרך המנאפין מה בכך שראו הש"ז הרי זה הוי רק כדרך ביעור בעלמא ולא עדיף מרובד יוצא ורוק למעלה על הכילה דהוי נמי אומדנא דמוכח ונקרא רק ע"כ וה"נ נהי דנימא דהוי ש"ז אולי הטיל כך ואין זה רק אומדנא דמוכח והוי רק בע"כ ולמה תתסר על בעלה ותפסיד כתובתה והנה רש"י פי' כדי שיצא קול שזנתה אשתו וקשה מה בכך הרי קלא דבתר נשואין ל"ח לה ולא מבעיא להסוברים דאף בע"כ וקלא דל"פ נמי אין מוציאין מבעל דקשה כן רק אף להסוברים דבע"כ וקלא דל"פ מוציאין מבעל מ"מ כבר מבואר דהיינו אם הוי הקול שלא מחמת ע"כ אבל כאן כיון דהוי רק מחמת ע"כ לכ"ע אין מוציאין ואם ירצה להוציא מחויבין ליתן לה כתובה ואין לומר דהי' שם קול מתחלה בלא"ה קלא דל"פ ורצה לעשות בה דבר מכוער ג"כ חדא דתקשה עכ"פ להסוברים דבתרווייהו נמי אין מוציאין ואף גם לאידך פוסקים קשה דא"כ למ"ל מרמה זו דראו ש"ז בלא"ה ע"י שכיבת שניהם במטה נמי יהי' דבר מכוער ואין לומר דהעולם ידעו שמחמת שכרותן עשו כן דא"כ אם ידעו שהיו כ"כ שכורים שלא ידעו בשכבן במטה יחד גם על הזנות יפטרו דבהגיעו לשכרות כזה הוי כאין בו דעת וכאנוס וכמ"ש הפוסקים בהל' תפלה דאם הוא שכור ממש נחשב אנוס ועיין בהרא"ש פ"ק דברכות בבניו של ר"ג עיי"ש וגם אין לומר דכוונתו הוי בזה שתפסיד כתובתה מכח עוברת על דת משה דזו מה"ת לשכב עם ערוה יחד דא"כ למ"ל ערמה זו של הש"ז ואף דנדחוק לומר דלאלומי מלתא עשה כן עכ"פ תקשה לרוב הפוסקים דס"ל דבעוברת על דת משה נמי צריך התראה עיין סי' ט"ו ולא גרע זו מאשה שהמירה עיי"ש בב"ש דבעי התראה וכאן לא מצינו דהתרה בה דא"כ הו"ל לש"ס לפרש כן ובלא התרה בה למה תפסיד כתובתה בשביל דבר מכוער כזה. סוף דבר כוונת מעשה זו לוטה בערפל וגם מה דסיים והגביהו כתובתה אינו מובן דבמה מיירי אם בא לגרשה מרצונו פשיטא דלמה תפסיד כתובתה אחר שנודע שהוא שקר ובע"כ דקמ"ל בע"כ וקשה הרי לא ניתנה כתובה לגבות מחיים בע"כ דכפו אותו ליתן גט. והנה מזה יהי' נשמע דין חדש דאיש העושה עלילה להוציא ש"ר על אשתו כופין אותו להוציא וזה חידוש דין לא נתבאר בפוסקים גם הרי אדרבא בתורה מצינו דמוציא ש"ר על אשתו כופין אותו שלא יגרש עולמית ולמה כאן תקנו להיפוך ולומר דדוקא אם מוציא ש"ר שלא מצא לה בתולים הוי כן ולא על שאר מוציא ש"ר לכאורה אין טעם לדבר וגם למה יתקנו מהיפוך אל היפוך דהתורה קנסה אותו שלא יגרש עולמית וחז"ל תקנו להיפוך גם דברי רש"י הנ"ל תמוהין דמה טיבו של קול זה אטו בשביל הקול יוכל להפסידה כתובתה ולומר דס"ל כדעת הסוברים דבאין לו לשלם הכתובה א"י לגרש בע"כ אף מדינא דש"ס אבל כשיש קול שזינתה מודה דיכול לגרשה בע"כ כשאין לו לשלם הכתובה דהרי קאמר דהוגבו כתובתה משמע שהי' לו לשלם וצ"ע: