ראיתי בספר גבעת פנחס סי' ב' שרוצה לדחות דברי הנו"ב שכתב דאם רוצה לעלות לא"י אז יכול לגרשה בע"כ לכ"ע ומכח ממ"נ והוא דחה דנהי דאינו חייב לעלות לא"י מכח סכנת דרכים מ"מ אם אינו עולה ברצון לא מכח אונס לא נחשב אונס עיי"ש ולדעתי דבריו וראיותיו אינן ודימה ענינים נפרדים דודאי לכל מילי דעלמא דדי ברצון בלב בזה אף דהוי אונס אם בלבו אינו עושה זה מכח אונס רק ברצון נחשב רצון משום דהרי עכ"פ בלב הוא ניחא לי' בכך ודי בזה אבל במצוה או עברה הרי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ובפרט בביטול מ"ע דוקא אם בידו לעשותה והוא מבטלה בזה נחשב כביטל בידיו כיון דבידו לעשות ואינו עושה כעין דאמרינן בישב ולא עבר עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה והיינו מכח דבידו הי' לעשות כן ה"נ להיפוך אם הוי בידו לקיים המצוה ולא קיים הוי כביטל בידים ועל זה חייב עונש בידי שמים אבל אם רצה לקיים לא הי' יכול דהוי אונס המעכבו נהי דהוא אינו עושה מכח אונס וניחא לי' בכך מ"מ מעשה לא נחשב רק מחשבה בלב ועל זה אין עונשין ולא אמרינן דעון ח"ל גורם רק היכא דהוי מעשה ולא מחשבה דלא גרע אין זה מכל עונות דאין עונשין על המחשבה וי"ל עוד דהכלל כך הוא דמה דהוי אונס ובלבו ניחא לי' זה לא נחשב אונס ומ"מ רצון נמי לא נחשב ולכך בכל הראיות שמביא בספר הנ"ל בכולהו בעינן אונס גמור לבטל המעשה ולכך אם בלבו ניחא לי' לא נחשב אונס אבל בהילוך לא"י וכל דבר עברה אין עונשין מן השמים רק אם עושה ברצון וכל דהוי האונס מעכבו ואם רצה לעשות נמי לא הי' יכול לא נחשב רצון וראי' עוד דלא כספר הנ"ל ממכות ו' גבי קיימו ולא קיימו בטלו ולא בטלו דקאמר שם נ"מ במתה מאלי' או נשרפה א"כ משמע דלמ"ד בטלו ולא בטלו אם נתבטל המעשה מאליו מחמת אונס הוי כקיימו ולמה אינו מחלק בין אם ניחא לי' בהאונס או לא ואם ניחא לי' להוי כבטלו בידים ובע"כ דאין לחלק בזה ולגבי מצוה לא משגחינן על דברים שבלב וא"כ אף למ"ד קיימו ולא קיימו היינו כיון דעבר על ל"ת תחלה בפועל לכך אין לו תקון רק אם מתקן בפועל ואף אונס ממש אף אם לא ניחא לי' בהאונס דהרי יתחייב מלקות עי"כ מ"מ לא מהני אף אונס ממש כיון דתחלה עשה הל"ת ברצון אבל היכא דלא עשה איסור ברצון מתחלה בענין דאונס ממש מהני ופוטרו מעון ודאי אף אם בלבו ניחא לי' לא נתחייב בכך ודברי הנו"ב נכונין כן נ"ל ברור בעז"ה: