שא' מהרב מו"ה פנחס הורוויץ מקאמרנא באיש אחד גבר אלם אשר הי' לו אשה בת גדולים ובת אחותו היתה נשואה לאיש והי' קלא דלא פסיק במחנה כי נאף ינאף האיש ההוא עם ב"א ועי"ז היתה אשתו שנואה בעיניו כל הימים ועתה מתה אשתו והשתדלה החשודה ב"א ברצי כסף לבעלה לפטור אותה בגט ועתה נודע הדבר כי מוציא הכסף הי' דודה הנ"ל ועתה רוצה הוא ליקח אותה. תשובה. הנה הדין פשוט שאסור לישאנה ומחויבין הב"ד למחות בידו במה דאפשר והנה בסי' קע"ז בהנטען על הפנוי' הוי דעה ראשונה דאסור לכונסה ומכ"ש בא"א ונקט הש"ע בנטען על הפנוי' היינו לרבותא ובשביל הי"א דס"ל דמצוה לכנוס ולכך נקט הנטען על הפנוי' אבל הנטען על אשת איש הוי כ"ש שלא יכנוס וכן הוא בש"ס ובש"ע סי' י"א סעיף ה' בנטען על השפחה והנכרית לא יכנוס והוי ק"ו מה בנכרית דהוי רק לאו דרבנן וכן בשפחה דהוי רק לאו ומכ"ש בא"א. ומ"ש בש"ע סעיף א' דוקא בהוציאה בעלה משום דבר מכוער היינו רק בשביל דיעבד אבל לכתחילה אפי' לא הוציאה בעלה לא יכנוס וכן כתב הב"ש שם דאפי' משום לעז בעלמא לא יכנוס עיי"ש ומכ"ש בנ"ד שנודע דהוא נתן לה ממון ליתן לבעלה לגרשה ודאי אלמוהו אלמי לקלא ולא גרע מדבר מכוער לכך הדין ברור דאסור לו לכונסה ועוד טעם בדבר דמה בנטען על הפנוי' או שפחה ונכרית דאף אם אמת הדבר אינה אסורה לו מן הדין רק מכח דמחזיק הקול והוי חלול השם אסור לו מכ"ש בנטען על א"א דאם אמת היא אסורה לו מן הדין דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל א"כ כיון דהוי קלא דל"פ דאסורה לו הרי כל קלא דקודם נשואין חיישינן לי' כמ"ש בסי' מ"ו וכמה דוכתא לכך ודאי דאסורה לו מדינא וז"פ: