שא' מהגאון מו"ה מ"ז אייטינגא בנדון ב"ש ואשתו הזונה. אודות המעשה כבר נשאלתי מב' הצדדים ולא רציתי להשיב כלל אך לו אני משיב הנה לדעתי דאסור להחזירה ואין לו היתר בשום אופן אחד דהוי כמוציא את אשתו משום ש"ר דלא יחזור ואף דלא אמר לה מפני זה אני מוציאך כאן כיון דנשבע בס"ת שהיא זונה והוא אמר בלשון לעז איך שווער בייא דעם ס"ת אז זיא איזט איינע קורבה וכל המחלוקת ביניהם נצמח מכח זה והגרושין הוי רק מכח זה ודאי זה הוי כאומר וכופל דמפני זה הוא מוציאה וגם הגידו לי אנשים נאמנים מפה שהיו שם בק' יאס שמקודם ששה שנים מהיום כבר שמעו שהיא מפורסמת לזונה ולכך לא הניח הגביר ר' נפתלי אברהם לקבלו לש"ץ שדר עם אשה זונה וגם על התנצלותו של אחיו לא מבעיא לפי מה שכתבו לי מק' יאס דב"ש לקח ס"ת ונשבע ודאי לא שייך אמתלא כיון דעשה מעשה שלקח ס"ת לישבע בה אף גם לפי מה שכתוב בגב"ע ששלח אלי מכ"ת שהי' תופס הס"ת בלא"ה בידו מ"מ נראה דבשבועה לא שייך אמתלא דדין אמתלא חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו והיינו בדברים בעלמא אבל לא ישבע בשביל אמתלא וז"ב. ועוד הרי הגרושין הוי מעשה רבה דקשין הם הגרושין ומעשה רבה כזו לא יעשה שום אדם בשביל אמתלא ומה גם שאחד נאמן אמר לי שהי' שם ועמד שם בבהמ"ד בשעה שנשבע ושמע שאמר דגם שני ילדיו המה ממזרים ואם כדבריו אין כאן שום אמתלא והנה זה השמיטו מן הגב"ע ואף אם יכחישו העדים את האיש הזה מ"מ לכתחלה ראוי להרחיק שלא להתירה להחזירה כיון דמפורסמת לזונה שם וגם האמתלא הנה לדעתי הוא שקר גמור לומר שהוא הסית את אחיו לבא לזנות עמה לנסותה כי באמת הוא עברה גדולה להסית את הקל לבא לידי איסור אשת איש ואשת אח ולכך אינו נאמן לומר דעשה כן דאאמע"ר ועיין במס' שבועות (דף מ"ז ע"ב) שמעון בן טרפון אומר מניין לעוקב אחר הנואף דכתיב לא תנאף לא תנאוף עיי"ש והביאו הסמ"ג א"כ ודאי דא"נ לעשות עצמו רשע וממעשה דר"מ אין ראי' שהוא הי' בקי בהתלמיד שלא יחטא ולא יעשה שום עברה משא"כ בזה"ז ולאחיו שהוא קל שבקלים איך יסית לעשות עברה כזו ולפי דברי אחיו בעצמו שכב אצלה והיא היתה ישינה ודאי משמוש ידים הי' דהוי בכלל עריות וגם לפי דבריו תחלה סברה שהוא בעלה ואמרו לו שבא אצלה כאיש אלם ודאי הוי משמוש ידים דהוי בכלל ג"ע כידוע לכך א"נ דעשה כן ולפי דבריו דעשה כן הוא רשע ואיך יקבלוהו לש"ץ בעיר גדולה לאלקים ולפי המבואר בקדמונים ר"מ עשה תשובה גם על זה וציוה להפקיר א"ע לפני אריות בלילה ביער לכך נ"ל דאסור להחזירה. והנה זה מוכח בכמה דוכתא דאומדנא דמוכח הוי כתנאי כפול וא"כ ה"נ נראה בזה דמה דפליגי הפוסקים אם בעינן שיאמר משום כך אני מוציאך היינו רק אם ליכא אומדנא גדולה אבל אם הוי אומדנא גדולה שמשום כך מגרשה הוי כאלו אמר וכפלי' ובנ"ד ודאי אין לך אומדנא גדולה מזו לכ"ע לא בעינן שיאמר כן. ועוד נראה לפמ"ש בש"ע שם והוא מן הש"ס דהמוציא את אשתו משום אלו אומרים לו הוי יודע שאין אתה מחזירה לעולם והנה לפי פרש"י שם הובא בב"ש שכתב כיון דאמרו לו הו"ל להמתין ולבדוק ומדלא עשה כן מוכח דאינה חביבה לו וכו' א"כ מדכתב דהו"ל להמתין ולדקדק מוכח דקודם גרושין אומרים לו כן וא"כ נראה דפליגי הפוסקים אם בעינן שיאמר או לא היינו רק אם לא אמרו לו כן הוי יודע אבל אם אמרו לו הוי יודע שאתה אסור להחזירה לעולם והוא לא השיב לא מפני זה אני מגרשה אז לכ"ע לא בעינן אמירה ומכ"ש כפלי' רק בכל ענין אסור להחזירה וז"ב ולכך מן הסתם הב"ד דק' יאס עשו כהוגן ואמרו לו לכך בודאי אסור להחזירה: