ע"ד אשר שאל על הש"ע סי' ז' סעיף י"ח דכהן שנשא אשה גרושה מעוברת בין ממנו בין מאחר הולד כשר שלא בא מטיפת עברה והוא מדברי הרמב"ם והוציא כן מן הש"ס וע"ז הקשה ממ"ש הרמב"ם בהל' איסורי מזבח דבהיתה הבהמה מעוברת ונרבעת הולד אסור למזבח ואם נרבעת ואח"כ נתעברה הולד כשר ולמה ישתנו הדינים זה מזה. הנה אפרש לו כוונת הדברים הנה מה דשם אם נתעברה אח"כ שנרבעת הולד כשר זה פשיטא דלק"מ דשם הי' היצירה בהיתר דאח"כ בא עלי' בהמה כמותה אם כן אין הולד יצירתו בעברה משא"כ בכהן שבא על גרושה הוי יצירתו בעברה ולכן הולד חלל ובאמת ישראל שנשא חללה נמי הולד כשר כיון דיצירתו בעברה והולד הולך אחר הזכר ולהיפוך נמי מה דהיתה מעוברת אין הולד חלל ובנרבעת אסור גם הולד גם זה א"ש דבנרבעת דאסרה התורה כל הבהמה להקרבה לכן גם הולד אסור דאמרינן היא וולדה נרבעו דהולד נחשב כאבר מאברי' וכמו דבנרבעת כולה אסורה למזבח לכן נאסר גם הולד דהוי כאבר מאברי' אבל באשה לא שייך לומר דהולד הוי כאבר מאברי' דהרי לא אסרה התורה רק הביאה לכהן על חללה או גרושה ואין האיסור חל רק על הביאה לא על כל גופה ומה בכך דהולד הוי כאבר מאברי' מ"מ אין ביאתו על הולד נחשב כבא על אמה לכן לא שייך לומר בזה דעובר ירך אמו וכעין זה כתב הטו"ז ביו"ד סי' פ"א לענין טרפה דהולד מותר עיי"ש כן ה"נ בזה וז"פ: