נדון השאלה שנתן הבעל הגט לאשה כשהיתה ישינה בלי רצונה ולא הי' שום עדים רק אמה ואח"כ רצו הזוג לעשות שלום אך הוא כהן. הנה יפה אמר דאפי' ריח הגט אין בזה כיון דנער קטן כתב הגט וגם הנער הנ"ל החתים עדים ואינן כתב יד העדים והוא חספא בעלמא ואני רק כמוסיף דאף לולי כל הריעותות כיון דלא הוי עדי מסירה ולדעת כמה פוסקים אינו גט כלל רק לדעת הרמב"ם הוי גט ועיקר טעמו אף דס"ל דעדות שבשטר רק דרבנן רק כיון דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מני' א"כ תינח אם עשה כרצון חז"ל אבל אם עבר חרגמ"ה א"כ לא עשה ברצון חז"ל לא אפקעינהו רבנן לקדושין וכעין שכתבו התוס' בב"ב מ"ח גבי מאנס אשה וקדשה כן ה"נ בזה לכך גם להרמב"ם בלי עדי מסירה אינו גט גם בס' טוטוד"ק בסופו כתבנו שמן התורה לא הוי גט בזמנינו בע"כ וכן בכת"י לכך מכל הלין טעמי נראה דאינו בכלל ריח הגט וכשרה לדור עמו ובפרט די"ל כיון דלולי קרא הי' בריח הגט כשרה לכהונה רק דהתורה גלתה דפוסל וי"ל היינו רק לכתחלה להנשא לכהן אבל לא אם כבר נשואה לבעלה להוציאה ממנו ואף דבמרדה אין חילוק בין לכתחלה או דיעבד היינו רק אם נפסלה לכהונה אז אף אם נשאת תצא אבל אם דרה עם בעלה בהיתר להוציאה מבעלה ע"י שנתחדש ריח הגט זה לא שמענו ואף דאין ראי' לדבר זכר לדבר הוי דהרי יחוד א"א אסור מה"ת ומ"מ אשת איש שנתייחדה מותרת לבעלה דאין אוסרין על היחוד דאין אשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה כן י"ל בזה ג"כ דריח הגט פוסל לכהונה אבל לא להוציאה מבעלה אם נשאת בהיתר לכך ודאי דמותרת לדור עם בעלה כדת של תורה: נשמט מלעיל. דלשון הש"ע גופו בסי' וי"ו סעיף א' מ"ש דאפי' ריח הגט פוסל לכהונה וה"ד ריח הגט ומה זה שכתב וה"ד ריח הגט אטו חדא פסול לנו הא הרבה פסולין יש בגט וא"כ נדע דכל הפסולין בגט ומ"מ נפסלה לכהונה ובע"כ מוכח דכל הפסולין הפוסלין מכח גוף הגט שאינו בהכשר אין שמו גט זה כשרה לכהונה באם הגט כהוגן רק שנפסל מחמת אמירתו זה נחשב ריח הגט ופוסל לכהונה אבל לא שאר גט הפוסל גם אם הוי קול שנתגרשה דפסולה לכהונה דעת הב"ח דבדיעבד אם נשאת לא תצא כמ"ש הב"ש שם בשמו ונהי דהב"ש חולק מ"מ חזינן דהב"ח מחלק בין לכתחלה ובין דיעבד לכך אף הב"ש החולק י"ל היינו דוקא אם נשאת באיסור אבל לא בנשאת בהיתר ואח"כ נעשה ריח הגט גם התם דוקא אם הקול עכ"פ הוי שנתגרשה לגמרי אבל אם גם קול ליכא ודאי דכ"ע מודים דעכ"פ מותרת לבעלה ובפרט דכבר היא יושבת תחתיו אין להוציאה בשביל כך. ומה שכתבתי לעיל דריח הגט פוסל לכהונה אבל אינו אוסר לבעלה אין להקשות מן הירושלמי גיטין סוף פרק המביא דעבר וקיבל אמר ר' יעקב מעשה הי' וכהנת היתה ולא חשו להו חכמים משום ריח הגט וכן הובא בהרא"ש הנה ז"א די"ל דזה גופו הוי כוונת הירושלמי דלא חשו להו חכמים משום ריח הגט מכח דלבעלה לא שייך ריח הגט וא"ש לשון להו דדוקא להן לא חשו אבל לעלמא חששו לריח הגט רק לבעלה לא חשו מכח דלבעלה לא שייך ריח הגט וז"פ. ודרך פלפול קצת י"ל דבאמת הכונה לעלמא וראי' קצת דאי לבעלה למה אמר וכהנת היתה הי' לו לומר ואשת כהן היתה אבל י"ל הכונה דהנה בימי הש"ס היו הכהנות מקפידות להנשא לכהן וכמשאחז"ל דאי לאו דנסיבו כהנת לא גלינא הרי דהקפידו להיות זר נושא כהנת ולכך אמר וכהנת היתה ורצתה אחר מיתת בעלה להנשא לכהן ולא חשו להם חכמים משום ריח הגט: