הנה בדבר השאלה. הנה אם הי' הרופא לבדו עושה בו נקב לא הוי חיישינן שמא הוא מפולש דיש לו חזקת הגוף דמעיקרא גם כל דבר הוי בחזקת שלא נעשה מעשה ולא נעשה בו עוד נקב שני להיות מפולש אך בזה כיון דהוא עצמו עשה בו נקב נהי שאח"כ נסתם בזה שפיר יש חזקה דמעיקרא שהי' נקב ואף דנסתם אולי הוי חתיכה העולה מחמת מכה וא"כ עתה שניקב הרופא הנקב במק"א אולי הוי זה כנגד זה והוי מפולש וספיקא דאורייתא לחומרא כן הי' נראה לפי מה שנראה ממכתבו שהבין דלשון מפולש הוי בשני צדדים זה כנגד זה כעין דנקרא בש"ס מבוא מפולש אך באמת אין זה הכונה רק הכונה אם ניקב מעבר לעבר היינו מפולש ובא רק לאפוקי אם לא ניקב מעבר לעבר בזה כשר אבל כל דהוי מעבר לעבר היינו מפולש ובב"י מוכח יותר כן שכתב דהוי מפולש כסתם נקב עכ"ל ומדכתב כסתם נקב מוכח דהכונה רק מעבר לעבר ולכך תיכף כשעשה נקב במחט וזב ממנו מים כבר נאסר לבא בקהל וצריך לגרש אשתו ומכ"ש עתה שעשה לו הרופא נקב גדול בביצה דאסור לבא בקהל וצריך לגרש אשתו: